9. חסם אחדות העם

 

שיחה 9 – מנגנון להבקעת חסם אחדות העם

בשיחה קודמת "מגמות המצב", נסקרו ונידונו ארבעה חסמים עיקרים שאותם יש להבקיע כתנאי להגשמה של חזון מדיני ברוח הציונות והם:

  • חסם התנאים המוקדמים שמציבות ישויות אנטי ציונית כתנאי לכל מו"מ מדיני עם ישראל שלהבקעתו נדרש מהלך מדיני חד צדדי של ישראל
  • חסם הקונצנזוס הציוני שחסרונו מונע מכל הנהגה ישראלית להניע איזושהי יוזמה מדינית והבקעתו מותנית בהכרעה דמוקרטית של המחלוקת הציונית
  • חסם התלות הישראלית שמונע מישראל את העצמאות הנדרשת לקבלת החלטות ריבונית שהבקעתו תתאפשר מקביעת תכלית קיומה של המדינה כגורם-על המנחה את מדיניות ניצול המשאבים והיכולות של המשק הישראלי והועדת "כוחות השוק" המנחים כיום דפקטו את מדיניותה הכלכלית של ישראל לשרת את יחסי החוץ של ישראל כמנוף מדיני
  • חסם אחדות העם שגורם להפרה דמוגרפית של מאזן הכוחות שבין הציונות למתנגדיה ומסייע להטיית המגמה של הקיום הציוני לכיוון של חדלון ולהבקעת חסם זה נדרש עיקורו של הקוטב האנטי ציוני מהגוף הריבוני של מדינת ישראל.

בשיחה הזו נדון במנגנוני יסוד הנדרשים כדי להוציא לפועל את המהלכים להבקעת החסמים.

תחילה נדון במנגנון המיועד להבקיע את חסם אחדות העם.

כדי להסיר ספק נסביר שהעם בו מדובר הוא עם ישראל כמשמעו במילון המונחים המשמשים יסוד לשיח זה דהיינו: בני כל הלאומים שהם נתיני הריבונות של מדינת ישראל.

 

הבעיה

המצב הנוכחי מכיל פוטנציאל נפיץ של קיטוב קיצוני שהינו הרסני לאפשרות לקיים חברה ישראלית בעלת מכנה משותף אזרחי המהווה יסוד חוצה גבולות של מגזרי עם ישראל למרקם יחסים של חיים דמוקרטיים בין יהודים לערבים ובין היהודים לבין עצמם על רקע שאלת המחלוקת:

 

האם יתכן קיום של מדינת לאום דמוקרטית שהיא גם מדינת כל אזרחיה שמשתייכים על פי זהותם ללאומים שונים במדינה?

 

רק ביישובה של מחלוקת זו ע"י נוסחה חקוקה ובת קיימא המותנעת ומעוגנת בהליכים דמוקרטיים ונאכפת בתקיפות הגוברת על כל דעה קדומה, תתאפשר הנמכת הצרימות שבין התפישות המנוגדות עד לרמה כזאת שהאוחזים בהן יוכלו להשלים עם המשך קיומם בצוותא אזרחי.


בהינתן מצב של השלמה, יהיה אפשר לספק את הסינרגיה האזרחית הנדרשת להפקת העוצמות הכלכליות, החברתיות, המדיניות והביטחוניות שעשויות להתמודד בהצלחה וללא עוררין עם הבקעת החסמים!

הנחת יסוד – משמעותה של "ציונות" בדיון הזה היא "מימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית במולדתה (ציון)"

היוצא מכך הוא שמדינת ישראל היא ישות שתכלית הקמתה היא ציונית משמע, שהריבונות עליה נתונה ללאום היהודי.

הדילמה – נשאלת השאלה האם מדינת ישראל שהיא מולדת ובית לכל הלאומים היושבים בה ושאורחה הדמוקרטי מקנה לאזרחיה שוויון זכויות אזרחי יכולה להכיל בכפיפה אחת את המשולש:

(1) אוכלוסיה רב לאומית

(2) הגדרתה כמדינת הלאום היהודי

(3) אורח חיים דמוקרטי

בשיחה זו יחשפו הגורמים שמחוללים את הדיסונסס ומחבלים בכפיפה המשותפת מתוך כוונת מעשה להתנכל לציונות ולהגשמתה.

תמצית המסקנות: עיקורם של הגורמים המחוללים את הצרימה יביא להגשמתו של חזון ישראלי המממש בתואם את החזון הציוני והציווי הדמוקרטי של מדינת כל אזרחיה.

הצגת הבעיה: על פי החלטת מייסדי המדינה' הלאום היהודי חולק את ריבונותו בשוויון אזרחי עם בני לאומים אחרים שהם תושבים טבעיים של מדינת ישראל.

הנה אנחנו קופצים לליבה של דילמה הניצבת כמכשול בפני הציונות:

 

האם ניתן ליישב את חזקת הריבונות שנוטל לעצמו הלאום היהודי מכל חזקת הריבונות במרחב הדמוקרטיה הישראלית, חזקה שאותה הלאום היהודי חולק מרצון עם לאומים אחרים שהם בני הארץ?


הברירות
– קיימות לחלופין שלוש ברירות שבהן יתאפשר ליישב בתואם דמוקרטי את הניגודים של מדינת לאום בת קיימא מצד אחד עם קיום מקביל של ריבונות רב לאומית שהיא היפוכה:

 

אפשרות ראשונה

אם ללאום היהודי מובטח רוב דמוגרפי טבעי לנצח.

אם כול בני הלאום היהודי יוסיפו להיות לנצח ציונים.

בהתקיים התנאים האלה, לכל לאום ניתנת האפשרות להשפיע על ריבונות המדינה באופן יחסי לחזקתו הדמוגרפית בריבונות המדינה מבלי לסכן את תכלית הקמתה ואת מהותה.

 

אפשרות שנייה:

אם בני כל הלאומים המרכיבים את עם ישראל ינהגו לנצח ובלי קשר למאזן הדמוגרפי באופנים הבאים:

יכירו תמידית בתכלית הקמתה של מדינת ישראל (ציונות)

יכבדו את בכורתו של הלאום היהודי בעיצוב אורח החיים הישראלי ברוח מורשת היהדות.

יוקירו כסמלי הריבונות האזרחית של מדינת ישראל את הסמלים המושתתים על סמלי הריבונות הקדומה של האומה היהודית במולדתה.

בהתקיים התנאים האלה, לכל לאום ניתנת האפשרות להשפיע על ריבונות המדינה באופן יחסי לחזקתו הדמוגרפית בריבונות המדינה מבלי לסכן את תכלית הקמתה ואת מהותה

 

אפשרות שלישית

אם המדינה תכונן באופן דמוקרטי עקרונות חוקתיים שינפו מכלל אפשרויות הבחירה של האזרחים את האפשרות לבחור בחירות שתכליתן או תוצאתן היא שינוי בתכלית ההקמה של מדינת ישראל ושינויים בצביונה הדמוקרטי, כבית ומולדת לכל עם ישראל באמצעות החלת ההליכים הבאים:

הוצאת חזקתם של לאומי הארץ בריבונות המדינה מההקשר דמוגרפי באופן שיקנה ללאום היהודי חזקה מתמדת ובעלת משקל סגולי מכריע בריבונות המדינה מבלי לגרוע מהשוויון האזרחי המוקנה לשאר הלאומים ולריבונותם בכל תחום שאיננו ריבונות המדינה כגון ריבונות לאומית, ריבונות דתית, ריבונות חברתית וריבונות עדתית.

הוצאת הכפירה בציונות אל מחוץ למרחב של זכויות האזרח מבלי לפגוע בזכותם של תושבי המדינה הטבעיים לבחור בכפירה בציונות כחלופה להיותם אזרחים ומבלי לפגוע בזכויות התושב שלהם בעשותם כך.

בתום הליכים אלה יגנזו הצרימות ברמה שתספק את עיקרי הציפיות שנובעות משאיפות לאומיות של מרכיבי עם ישראל ותיווצר האפשרות לתואם אזרחי ביניהם על בסיס התנאים הבאים:

  • לכל לאום ניתנת האפשרות להשפיע על ריבונות המדינה באופן יחסי לחזקתו החקוקה בריבונות המדינה מבלי לסכן את תכלית הקמתה ואת מהותה
  • לכל קבוצה אזרחית בעלת הכרה חקוקה כמגזר ניתנת אפשרות שוויונית לעצב בעצמאות אורח חיים ייחודי המבטא את שאיפות הקבוצה במרחבים ייחודיים הנתונים לריבונות המגזר, ריבונות המתקיימת ומוכלת במרחב הריבונות של המדינה
  • לכל אזרח ניתנת האפשרות להשפיע על התנהלות המדינה, לקחת חלק פעיל בתהליך ולהקנות לעצמו בשוויון מלא את חלקו כאזרח המדינה.

בהתקיים התנאים האלה, לכל לאום ניתנת האפשרות להשפיע על ריבונות המדינה באופן יחסי לחזקתו החוקתית בריבונות המדינה מבלי לסכן את תכלית הקמתה ואת מהותה כל עוד ישרור במדינה שלטון דמוקרטי

תחולת הציונות: במהותה, הגשמת הציונות היא תהליך מתמיד בעל ארבעה ממדי התרחשות מקבילים: קיבוץ גלויות, מיזוג גלויות, איחוד לאומים ומימוש מתמיד של ריבונות הלאום היהודי במדינת ישראל.

 

הציונות מתרחשת בתהליך מתמיד שאין לו מועד תפוגה!


הנחת יסוד של יוזמי הציונות

החל מהקמת המדינה מתנהל תהליך ההגשמה הציונית עפ"י ההנחות שכלולות באפשרות הראשונה דהיינו:

  • רוב יהודי לתמיד בקרב אזרחי המדינה
  • דבקות מתמדת בציונות בקרב הרוב המכריע של תושבי ישראל היהודים.

תמונת המצב

המצב בפועל משקף התפתחות של מגמות הסותרות את תחולת הציונות ואת הנחת היסוד של יזמיה.

ניתוח הברירות – ניתוח הנתונים מצביע על כך שהמצב בפועל עומד בסתירה לתוכן של האפשרות הראשונה והמצב בפועל הוא למעשה היפוכה של האפשרות השנייה דהיינו:

  • רובם המכריע של בני הלאום הערבי אינם מזדהים עם תכלית הקמתה של מדינת ישראל וחותרים להשיג שליטה על ריבונותה ולעצב אורח חיים מדינתי שלא יהיה מבוסס על מורשת האומה היהודית וסמלי ריבונותה ומצב זה נמצא במגמת התחזקות ונכונות ההולכת ומקצינה לממש שאיפה זו.
  • גם בקרב חלק ניכר ההולך וגדל של הציבור היהודי מתחזקת המגמה של התרחקות מהציונות וחתירה לאחווה אזרחית חילונית ונטולת סממנים לאומיים בין לאומי הארץ על בסיס שוויון דמוגרפי.

במצב העניינים הנוכחי ועפ"י המגמות המסתמנות ממנו לגבי העתיד, האפשרות הראשונה והאפשרות השנייה הן למעשה חלופות מופרכות שאינן באות בחשבון כברירה מעשית לגשר על הניגוד שבין מדינת הלאום היהודי המתקיימת בכפיפה אחת עם מדינת כל אזרחיה.

מסקנה: הברירה היחידה האפשרית למימוש (רק "אם תרצו") היא האפשרות השלישית הר"מ במסגרת

 

כינון הליך חוקתי שיבטיח חזקת רוב מתמדת ללאום היהודי בריבונות ויוציא את הכפירה בציונות אל מחוץ לתחום הזכאות לאזרחות.


איך עושים את זה?

 

נדרשים שני מהלכי יסוד שיהוו תשתית שתאפשר לניגודי השאיפות בקרב עם ישראל להתקיים בתואם:

  • כינון חוקה המגדירה את תכלית המדינה ומהותה כערכי היסוד המכוננים את קיומה.
  • החלת ריבונות ישראלית בגבולות המעוצבים על בסיס דמוגרפי המקנה רוב יציב ללאום היהודי

כינון חוקה

נדרשת חוקה אזרחית שתהווה ממשק מגשר בין הניגודים של מרכיבי עם הארץ במדינת ישראל, מקור סמכות לחוקי ישראל, מתווה לאורחות השלטון, מקור סמכות למנהיגים, מתווה לאורח חיים ישראלי, אמנה בין האזרחים למדינה ובינם לבין עצמם וכתב של ברית אמונים בין המדינה לבין אזרחיה.

כדי לקבע בחוקה את התכונות הנחוצות למילוי כל תפקודיה נדרשות מספר הגדרות יסוד:

  • ביסוד החוקה מגדירים את הציונות כתכלית הקמת המדינה אשר במהותה משמשת מולדת ובית לכל הלאומים, היושבים בארץ מכוח זכותם הטבעית.
  • ביסודות החוקה מגדירים את הזכות הטבעית לשבת בארץ ואת ההכרה שמכירה המדינה בזכות הישיבה מתוקף רצונם והסכמתם המחייבת של תושבים טבעיים לשבת בה כנתיני הסמכות הריבונית.
  • ביסודות החוקה מגדירים את הזכאות לאזרחות אשר הענקתה מותנה בעתירת התושב לקבלתה ועמידתו במבחן אזרחות ובשבועתו המחייבת לחוקת המדינה.
  • ביסודות החוקה מעניקים ללאום היהודי חזקת רוב מתמדת בריבונות האזרחית ביחס קבוע לחזקת המיעוטים בריבונות המדינה.
  • ביסודות החוקה מגדירים את המוסדות והכלים המאפשרים מימוש מלא של ריבונות לאומית, דתית, עדתית וחברתית לכל מרכיב ייחודי של עם ישראל בתחומים אלה וכל זאת בכפיפות למערכת ההרשאות והמגבלות שאותם מכוננת החוקה האזרחית ביסודותיה ובערכיה.
  • ביסודות החוקה מעניקים לכלל תושביה בעלי המעמד של תושבים בגירים וטבעיים של המדינה, מי על פי חוק השבות המיוחד ליהודים ומי על פי היותו צאצא לתושבי הארץ ומי על בסיס העתרות לבקשתו להיות תושב, לכל אלה מעניקים בשוויון את הזכאות להיות אזרח ולשאת בשוויון בנטל חובות האזרח וליהנות בשוויון מזכויות האזרח למעט השוויון במשקל הסגולי בחזקת הריבונות שיינתן לכל אזרח במידה התלויה בשיוכו הלאומי (בעיקר החלוקה ללאום יהודי
    וללאום ערבי שלקצובתו בריבונות מצורפים זכאי אזרחות בני לאומים שאינם יהודים).
  • ביסודות החוקה יכוננו העקרונות לפיהם יקבע סיווגם של הליכי הכרעות חוקתיים כהליכים בעלי תוצא ריבוני (למשל בחירות לכנסת) לעומת הליכים בעלי תוצא אזרחי (למשל בחירות לממשלה)
  • מאמצים את החוקה בהליך חוקי מחייב (משאל עם) כל עוד המאזן הדמוגרפי והמאזן החברתי מקנים רוב דמוקרטי בקרב אזרחי ישראל לציונות.

הישגים צפויים – יצירת מסננים שמוציאים את הכופרים בציונות מכלל האזרחים שהם הגוף הריבון במדינת ישראל באמצעים החוקתיים הבאים:

  • ההתניה של קבלת אזרחות ביוזמת התושב לקבלה לעומת ההכרה האוטומטית הנהוגה כיום באזרחותו של כל תושב שאינו תושב מוגבל.
  • ההתחייבות של המתאזרח להכיר בתכלית הקמת המדינה ומהותה לעומת זכותו המוצהרת כיום לכפור בתכלית הקמת המדינה ובמהותה ולחתור לשינוי אופי המדינה באמצעים דמוקרטיים.
  • הפעלת כלים חוקיים לנקיטת אמצעים שבמרכזם שלילת אזרחות מהכופרים בציונות (תכלית הקמת המדינה) שאינה אופציה חוקתית ולכן משויכת חוקתית לתחום האנרכיסטי ולא לתחום הדמוקרטי (של חופש הדעה).

קביעת גבולות

קובעים את הגבולות הסופיים של מדינת ישראל על בסיס דמוגרפי המפריד ככל שניתן בין הלאום היהודי לשאר לאומי הארץ מבלי לפגוע במרחבים חיוניים ובאוכלוסיות של לאומים אחרים המביעות רצון מחייב לחיות בשוויון אזרחי תוך הכרה בתכליתה הציונית של מדינת ישראל כאמור באפשרות השנייה.

הישגים צפויים:

  • הקטנת המסה של המיעוטים במגמה להביאה בתחום הריבוני למצב של מסה יציבה מתחת לרמה של מסה קריטית הנדרשת להצתת וטיפוח שאיפות לבדלנות ריבונית.
  • חופש פעולה ביטחוני לפעול צבאית כנגד תשתיות ופעילות אויב מחוץ לגבולות הריבוניים במהלכי מלחמה לעומת הגבלת הפעילות הביטחונית לפעולה משטרתית כנגד תשתיות ופעילות עוינת של נתינים במהלכי השלטת סדר ואכיפת החוק במרחב הריבוני.
  • ניתוק הקשר הפיזי בין אוכלוסיות בעלות זהות לאומית משותפת (ערבית) המחויבות לזהויות אזרחיות שונות (פלסטינית וישראלית) השרויות בעימות קיומי ויצירת תנאים להעמדתה של הזהות האזרחית הישראלית בראש מדרג הזהויות, הנחלקת בשוויון דמוגרפי בין בני הלאום היהודי המוכר כבעל חזקת רוב מתמדת בריבונות המדינה לבין בני לאומים אחרים.

עד כאן הוצגה דרך שבה מדינת ישראל יכולה להיות מדינת הלאום היהודי ובו זמנית יכולה להיות מדינת כל אזרחיה מבלי לחטוא לתכלית הקמתה

מדינת הלאום היהודי שהיא גם מדינת כל אזרחיה משקפת עמידה רק באחד מיעדי החזון הציוני, היעד של אחדות העם בישראל שהיעדרה מהווה כיום חסם בתהליך ההגשמה של החזון מאגדה למציאות נוכחת.

עדיין יש גורמים נוספים המתנכלים לציונות או מחבלים בהגשמתה מבית ומחוץ ומהווים חסמים בדרך שבין חזון אגדי למציאות חיים ובהם:

  • חסם התנאים המוקדמים שבהם על ישראל לעמוד כדי לזכות בהכרה מדינית מלאה מצד עמיתי הגוש המתנגד לישות הציונית.
  • חסם הקונצנזוס הציוני שהעדרו מונע מישראל מלקבוע את תנאיה המוקדמים להסדרים מדיניים עם מדינות שאינן מעניקות לה הכרה מלאה.
  • חסם התלות הישראלית המעקר מעיקרה את יכולתה של ישראל להיות מדינה ריבונית המונעת על ידי תכלית הקמתה ומהותה כמדינה ואת יכולתה להיות מונהגת על פי צרכיה ללא השפעות של בעלי עניין זרים השולטים בעקיפין במשאבי השלטון ומנצלים את המדינה לתועלתם ובניגוד עם ענייניה הקיומיים.

בשיחה הבאה נציע את כינון חוקה וקביעת גבולות מדיניים כמסד משותף להבקעת כל החסמים לרבות שלושת החסמים הנותרים ובכך יש להניח שיובהר למשתתפי הדיון ש"אין זו אגדה" אלא רק "אם תרצו"…


נושאים לדיון

  • אל נוכח עברה של האומה היהודית האם נכון לקבוע את קיומו של הלאום היהודי כישות ריבונית המתחדשת במולדתו כערך העליון במדרג הערכים של עם ישראל הכפוף לריבונות המדינה?
  • אם אכן קיומו של הלאום היהודי כישות ריבונית במולדתו דהיינו: הציונות, היא ערך עליון במדרג הערכים של מדינת ישראל האם הדרתה של אנטי ציונות מתחום הבחירות האפשריות של האזרח הישראלי מבלי לפגוע במעמדו כתושב היא מהלך התואם את הדמוקרטיה כפי שהוגדרה במילון המונחים של סידרת שיחות זו "שיחות על המצב".
  • האם מהותה של מדינת ישראל כבית ומולדת לכל הלאומים המרכיבים את עם ישראל מתקיימת אם ללאום היהודי ניתנת חזקת רוב מתמדת בריבונות המדינה כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

לבני שאר הלאומים ניתנת חזקה של מיעוט בעל יכולת הכרעה בנושאים ריבוניים שבהם מחלוקת בלאום היהודי הופכת את המיעוט ללשון מאזניים.

בני הלאומים המשתייכים למיעוט נהנים משוויון אזרחי מלא .

בני הלאומים המשתייכים למיעוט מנהלים אורח חיים לאומי, דתי וחברתי בשליטתם הריבונית המלאה בכפיפות לריבונות המדינה שבה הם שותפים.

תושבים מכל הלאומים שאינם מכירים בציונות כערך עליון במדרג ערכי המדינה רשאים לוותר על אזרחותם מבלי לאבד את מעמדם כתושבים ואת כל הנלווה לכך כזכויות תושב וחובות הנתין.

  • האם מהותה של הדמוקרטיה כפופה לתקן המחייב כל מדינה בעולם לנהוג לפיו כדי להיחשב כדמוקרטית?
  • אם כן, מהו התקן הזה בהקשרה של מדינת ישראל ומכוחה של איזו סמכות עוצב תקן כזה?
  • האם הדמוקרטיה היא דגם עקרוני של סדר חברתי שאותו מתאימה כל מדינה עפ"י עקרונות הדמוקרטיה לצורכי הקיום שלה?
  • האם שלטון הוא דמוקרטי כל עוד המערכת שלטונית מבוססת על עקרונות של התנהלות על-פי בחירת הרוב שהיא סכימת הבחירות החופשיות של כלל הפרטים המרכיבים את עם הארץ?
  • האם דמוקרטיה משמעה שנגזר על רוב דמוגרפי שהינו בעל ייחוד קיומי, להיות מופקר לחסדי תהליכים דמוגרפים שבהם עלול להתפתח לכלל רוב מיעוט עוין לייחודו הקיומי של הרוב הנוכחי מבלי שתהיה לו לרוב הנוכחי דרך דמוקרטית להגן על ייחודו הקיומי בעתיד?

     

נא להקיש הערות לנושא השיחה

 

תקציר השיחה הבאה – הבקעת חסמים

בשיחה מוצעים שלושה שלבי ביצוע שבהם תתממש הסרתם של ארבעת החסמים העיקריים המונעים ממדינת ישראל לשלוט בעימות שבו היא נאבקת על עתיד קיומה על פי תכלית הקמתה ומגשימה את מהותה על פי החזון הישראלי המכונן כנגד הגורמים המבקשים להביא לחדלונו.

 שלב א' – בשלב זה יש לעשות שתי פעולות במקביל:

·   הבקעת חסם התלות של ישראל באמצעות עיצוב והפעלת מדיניות ממשלתית המכוונת להשגת עצמאות כלכלית והשתחררות מהתלות הכלכלית של המדינה ביבוא מרכיבים חיוניים לקיומה ממקורות זרים והשתחררות מהתלות המדינית של המדינה בספקי המרכיבים החיוניים ובמישור התפקודי, יישום המדיניות להפעלת מנופים כלכליים לביצוע מהלכים חיוניים לישראל שהנעתם אינה תלויה בדבר מלבד הנחייה חוקתית לתת פתרון לצרכים של המדינה.

·   הבקעת חסם הקונצנזוס הציוני באמצעות משאלי עם שיעצבו את הגבולות המדיניים של מדינת ישראל ואת תנאי הסף הישראליים לכניסה למו"מ מדיניים שתכליתם להביא לסיום העימות עם גורמים המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל כישות ציונית.

 

שלב ב' – בשלב זה תנוצל הבקעת שני החסמים הקודמים, חסם התלות וחסם הקונצנזוס, כדי לבצע את הבקעת חסם התנאים המוקדמים ע"י מספר צעדים:

·   הכרזת ישראל על גבול הריבונות המדינית שבינה לבין ישויות שאינן כפופות לריבונותה באזורי יהודה ושומרון וביצוע הפעולות הנדרשות למימוש ההכרזה.

·   הצהרת ישראל על תנאיה לכניסה  למו"מ מדיני עם ישויות הנמצאות בעימות עם ישראל על רקע היותה ישות ציונית ומעוניינות לקיים עם ישראל יחסים תחת התניות המוכתבות על-ידן.

·   ביטול הסדרים שאינם מעוגנים בהסכם שלום המגבילים את ישראל מלפעול למען ביטחונה בכל מרחב מחוץ לגבולותיה שממנו נשקפת סכנה לביטחונה.

 

שלב ג' – כינון חוקה

בשלב זה מנצולת הבקעת החסמים (קרי: התלות של ישראל, הקונצנזוס הציוני, תנאים למו"מ מדיני) לכינון חוקה אזרחית .

 

החוקה מציבה את תכלית הקמתה של מדינת ישראל כעיקרון עליון לכל ערכי המדינה ואת מהותה כרפובליקה דמוקרטית כיעד עליון לכל ערכיה, השזורים זה בזה במארג קוהרנטי היוצר תואם בין הניגודים המבדלים את מרכיבי עם ישראל מבלי לפגוע בייחודם ומאפשר לציבור האזרחים אשר לו מסורה ריבונות המדינה לשלוט באופן דמוקרטי באורח חייו ובגורלו ולקיים את המדינה ולהתקיים בה בבטחה, ברווחה ובשלום.