|
שיחה 8 – מגמות המצב בשיחות קודמות הוזכרו הכוחות המרכזיים הניצבים משני צידיו של מאזן הכוחות בעימות בין מדינת ישראל לבין הישויות האנטי ציוניות השואפות להביא לחדלונה כישות ציונית ואלה הם:
אפשר להעריך בבטחה אובייקטיבית גם ללא אישוש מחקרי, שמה שנראה לעיני כל כהתעצמותם של המנגנונים האנטי ישראליים הוא אכן עובדה ושכוחם הרתום לשאיפה להביא חדלון על הישות הציונית הולך וגובר בהתמדה בעידן הנוכחי. השאלה הקריטית לקיומה של מדינת ישראל עפ"י תכלית הקמתה היא איזו מגמה יוצר כוחם של המנגנונים המגוננים על קיומה של ישראל ומשמרים את מהותה עפ"י תכלית הקמתה:
היות ומניחים שהמנגנונים האנטי ישראליים מתעצמים צריך לבדוק את הביצועים והתוצאות של המנגנונים הישראליים כדי לשרטט את המגמות הנגזרות מהעימות בין שני סוגי המנגנונים. מגמת ההרתעה מנגנוני ההרתעה הישראלית שהם בעיקרם שניים:
שני המנגנונים נשחקים בקצב הולך ומואץ. – מנגנון ההרתעה של המיתוס הגרעיני הולך ונשחק משום שהמירוץ לגרעין עלול להפוך בעתיד הקרוב את מעמדה של ישראל מבעלת יתרון מוחלט במאזן הכוח האסטרטגי הנוכחי, למעמד של שחקנית נחותה במאזן אימה גרעיני וזאת אל נוכח העובדה שהמימוש של המיתוס הגרעיני יתאפשר למעשה רק בתבנית של "ברירת שמשון" תבנית שמנטרלת לחלוטין את ההרתעה הגרעינית גם אם הנתונים מצביעים על חוסר סימטריה מוחלטת ביחסי הכוחות לטובת ישראל אשר עפ"י המיתוס המקובל, מחזיקה באמצעי היתוך ומערכת הגנת אוויר וחלל כמעט הרמטית ובנוסף, גם ביכולת הגנה סבילה בעלת כושר עמידות וספיגה שעשויה להכיל את רובם אם לא את מלואם של נזקי לוחמת אב"כ ואילו הצד האחר מחזיק ברשותו "רק" בנשק ביקוע עם סיכוי דל להכריע הכרעה של ממש את ישראל ופגיעותו הגנתית רבה לאין שיעור מזו של ישראל וכל זאת יגרום לכישלונו גם אם יפעיל את מלוא עצמתו מול מלוא עצמתה של ישראל.
– מנגנון ההרתעה של הכוח הקונבנציונלי נשחק גם הוא ככל שהמלחמות האסימטריות בזירת המציאות והמלחמות התודעתיות בזירת המציאות המדומה, מטביעות בדעת הקהל ובדעת מנהיגי הצד הנגדי, שאמור להיות מורתע, תמונות מיתולוגיות של ניצחונות מכפילי תקווה לטובתו ובמקביל נצרב בתודעתם נרטיב של הנחלת כישלונות מכפילי ייאוש המגמדים את "גולית" הישראלי לממדי עכבר. הצד הנלחם בישראל מאמין שנזקפת לזכותו גם המוסריות של מי שנלחם במדינת רשע הנאבקת למען עוולותיה ולמען צדק מדומה שאין לו אחיזה בהיסטוריה או במעשי היומיום. הנרטיב על כישלון הכוח הישראלי מתעצב בלי קשר הכרחי לתוצאות הממשיות של העימותים האלימים כפי שהם נצפים ע"י הממסד המדיני והביטחוני הישראלי ותומכיו מבית.
חרף התחזקות והשתכללות האמצעים הפעילים והסבילים להגנת העורף, שאליו מופנית בעידן הנוכחי התוקפנות האלימה והאיומים האלימים בהפעלת תוקפנות של ג'יהאד עממי ושל נשק בליסטי, חסינות העורף נשחקת בלחץ התממשותם והתמשכותם הבלתי נשלטת של האירועים התוקפניים והמגמה מצביעה על כך שהאסטרטגיה האנטי ישראלית משיגה את היעדים של מנגנון הטרור. לכך יש להוסיף את מעמדה של ישראל כרשע המוחלט בזירת דעת הקהל העולמית בכלל והעולם המערבי בפרט, במגמה שמצביעה על התחזקות האפשרות שממסדים שלטוניים וציבוריים מאמצים את הגישה הזאת כדי להתנקות מכל רבב של שיתוף פעולה עם ישראל בחזותם המוצגת כלפי דעות הקהל בקהילייה הבינ"ל והממסדים העמיתים בחזית האנטי ציונית. המגמה מצביעה על כך שהאסטרטגיה האנטי ישראלית משיגה את היעדים של מנגנון הדה-לגיטימציה. בדעת הקהל בישראל מאובחנות שתי מגמות של תפישת המצב:
כתוצאה משתי תובנות אלה המשותפות לכלל מרכיבי החברה בישראל ניתן לאבחן כי כל פלח בחברה הישראלית מגבש בינו לבין עצמו קונצנזוס מוצק, בלתי מתפשר וייחודי לגבי מקור העימות, הגדרת מטרות המאבק ודרכי הפעולה לפתרון העימות וכל פלג הולך ומתחזק בדעתו והולך ומקצין בעמדתו ונאטם לזולתו באופן שמקטב את החברה כשבקוטב אחד ניצבת האנטי ציונות המקיפה את רובה של אוכלוסיית המיעוטים וחלקים בלתי ציוניים באוכלוסיה היהודית ובקוטב האחר ניצבת ציונות המקיפה את מרבית האוכלוסייה היהודית ואת תומכי ציונות בחלקים מאוכלוסיית המיעוטים. כל מרכיבי האוכלוסייה האנטי ציונית חותרים למדינת כל אזרחיה מתוך אמונה שבכך יבוא הקץ לאפיזודה הציונית בדברי הימים והסדר הטבעי יחזור לארץ ומשמעותה של הגשמת האמונה הזו היא אבדן הצביון היהודי של הריבונות האזרחית בישראל ובאחריתו של תהליך האסטרטגיה האנטי ציונית משיגה את היעד של המנגנון הדמוגרפי. ככלל, את מרכיבי האוכלוסייה הציונית מפלגים שלוש תפישות של המרחב שבו ראוי להשליט ריבונות ישראלית ציונית כסוף פסוק טריטוריאלי לעימות עם הישויות האנטי ציוניות מבית ומחוץ:
פלגנות זו מהווה מכפיל כוח המשלש את משקלם האלקטורלי של האנטי ציונים. לשילוש הכוח תוצא משמעותי המעניק משקל קריטי למחנה האנטי ציוני ומעמד של "לשון מאזניים" בהכרעות דמוקרטיות שמוסיף עצמה בקנה מידה מעריכי למנגנון הדמוגרפי של האסטרטגיה האנטי ציונית. לסיכום: עפ"י התוצאות החוזרות ונשנות של הבחירות בישראל ניתן לקבוע שהרוב הדמוקרטי של אזרחיה הוא ציוני במהותו אלא שהתפלגות תפישות עולמו אינו מאפשר לו לייצור קונצנזוס לגבי האופן שבו תיושם תפישת ריבונות ישראלית במרחבים שבהם ישראל שולטת כיום ללא החלת ריבונותה.
בנסיבות אלה מעדיפות הנהגות ישראל של העידן הנוכחי, להניח למציאות לעצב את עתידנו תוך כדי עמידה מאחורי מתרסי כוחנו כדי להימנע מכליה ולסכל שואות עד שאולי יתרצה העולם. כל זה מביא אותנו לנקודת המוצא של "השיחות על המצב" שהיא תחושת אין האונים האוחזת בציבור היהודי המבקש להיחלץ מלפיתת העימות לעבר חיים של ביטחון, רווחה ושלום. נושאים לדיון
תקציר השיחה הבאה – הבקעת חסם אחדות העם
"בדלנות לאומית, דתית, עדתית ורעיונית המובנת כיום בתכונות החברה הישראלית כגורם-על בשיקולי הזהות והנאמנות האזרחית למדינה ולאורח חייה. תוצאת הבדלנות היא הפרה דמוגרפית של מאזן הכוחות שבין הציונות למתנגדיה שמסייעת להטיית המגמה של הקיום הציוני לכיוון של חדלון. להבקעת חסם זה נדרש עיקורו של הקוטב האנטי ציוני מהגוף הריבוני של מדינת ישראל." בשיחה זו נעסוק במנגנון שיצור את האחדות האזרחית הנדרשת להבקעת חסם אחדות העם הניצב בין פלגיו הלאומיים והדתיים של העם הישראלי בכללו. הסרת החסם תאפשר לבצר את כוח העם למידה הקריטית של אחדות הנדרשת לשליטה במגמת העימות כנגד הגורמים המבקשים להביא לחדלונו של החזון הישראלי. בשיחה יוצגו שני מהלכי יסוד שיהוו תשתית שתאפשר לניגודי השאיפות בקרב עם ישראל להתקיים בתואם: א. כינון חוקה המגדירה את תכלית הקמת המדינה ומהותה כערכי היסוד המכוננים את קיומה. ב. החלת ריבונות ישראלית בגבולות המעוצבים על בסיס דמוגרפי המקנה רוב יציב ללאום היהודי
|
חזון ישראלי 