מדור ב' – יוזמות להבקעת החסמים להגשמת החזון הציוני
א. כינון חוקה
ב. כינון גבולות קבע ותנאי יסוד להסדרים מדיניים
ג. כינון תורה מדינית / ביטחונית
ד. פתרון בעיות השעה השעה
לשם הסרת הקיטוב בעם ישראל נדרש תקנון אזרחי המגדיר את זהותה של מדינת ישראל ובהתאמה, את זהותם המשותפת של אזרחיה.
תקנון אזרחי חוקתי המגדיר את מעמד הזהות האזרחית המשותפת של מכלול הזהויות הייחודיות של
מרכיבי עם הארץ בישראל.
התקנון מייצר ממשק אינהרנטי המתאם ללא סתירות ובכפיפות חוקתית לריבונות האזרחית של המדינה, בין מרחבי ריבונות אוטונומיים שאותם מעניק התקנון לכל זהות במרחבה הייחודי.
ריבונות ייחודית אוטונומית המוכלת בריבונות המדינה מתקיימת בממדים השונים של ערב רב
הזהויות המאפיינות קהילות המרכיבות את עם ישראל:
א. זהות לאומית
ב. זהות דתית
ג. זהות עדתית
ד. כל זהות קהילתית אחרת שתוגדר בתקנון כראויה לריבונות חוקתית.
ריבונות אוטונומית המואצלת חוקתית מטעם ריבונות המדינה לקהילות בעלות זהות ייחודית, יוצרת הפרדה בין המרחב האזרחי המשויך לכלל העם בישראל לבין מרחבים פרטיים המספקים את שאיפות האמנציפציה של כל זהות במרחבה הייחודי הפיזי והרוחני.
ריבונות ייחודית הנתמכת בהקצאת אמצעים חוקתיים למימושה ומוחלת על מרחבים מופרדים מהמרחב הציבורי, מונעת קיטוב בין מרכיבי העם.
הקיטוב נגרם מחיכוך העניינים הציבוריים של כלל האוכלוסייה שזהותה האזרחית משותפת שענייניה מתחככים בעניינם הפרטי של אוכלוסיות בעלות זהויות ייחודיות המעמידות את עניינם הפרטי מעל לעניין הציבורי הנגזר מזהותם האזרחית.
הפרדת מרחבי הריבונות האזרחית המשותפת ממרחבי הריבונות הייחודיים מותירה את טובת המדינה כעניין היחיד המנחה את ניהול ענייני המדינה ומאפשרת את קיומם זה לצד זה של אורחות חיים הייחודיים האופייניים למגוון נתיני הריבונות במעטפת אזרחית משותפת של אורח חיים ישראלי של כלל נתיני ריבונות המדינה.
תקנון אזרחי ישראלי בעל תוקף של חוקת מדינה מתאפיין בארבעה תכונות:
· קובץ כללי יסוד המהווים תשתית לעיצוב אורח חיים ישראלי השולט בחייה האזרחיים של המדינה.
· אמנה המגדירה מכלול הדדי של התחייבויות בין המדינה לתושביה.
· כתב ברית הנכרתת בין המדינה לאזרחי המדינה.
· חותם לשבועת האזרחים לקיים ולנצור את החוקה.
אין תחליף לחזון חוקתי אלא זה המושתת על ייחודיות גורלה של האומה היהודית שבאופן תקדימי, בלעדי ומתועד בעיקרו, מתנהלת אלפי שנים בין עבדות לחירות ובין גולה לגאולה ומנסה לקומם ולשחזר אחרי דורות רבים את ריבונותה בערש מולדתה כיחידה מדינית, בסביבה עוינת שעולה עליה בגודלה עשרות מונים וחותרת ללא לאות להביא לחדלונה של המדינה כישות ציונית.
חוקה ישראלית נועדה למצוא פתרונות ייחודיים לצרכי הקיום הייחודים והבלתי תקדימים של מדינת ישראל ולכונן אורח חיים ישראלי שתכונותיו יכוונו לתכלית הקמתה הציונית של המדינה ולמהותה כרפובליקה דמוקרטית החותרת למרות הכול, להתקיים בביטחון ובאיכות ורמת חיים תקניות.
חוקה כזו צריך שתישען על שתי אבני פינה מקוריות:
א. יסודות המדינה
– יסודות המדינה היא מערכת הכללים המכוננים את אורח החיים הישראלי ואת הכלים
לקיומו ובכללם:
1. הגדרות המדינה וחוקתה
2. זכויות יסוד
3. מוסדות הריבונות
4. רשויות השלטון במדינה
ב. ערכי המדינה
– מערכת ערכים המכוננת את יעדי היישום וגבולות היישום של אורח החיים הישראלי ובכללם:
1. ערכי יסוד
2. ערכי ביטחון
3. ערכי אדם
4. ערכי אורחות חיים
II. כינון גבולות קבע ותנאי יסוד להסדרים מדיניים
מתקיים עימות מתמיד, כרוני ומדמם בחלקו, שמנהלת מדינת ישראל כנגד ישויות אנטי ציוניות השואפות למגר את הציונות ולהחיל על הארץ את שלטונו של לאום ערבי תחת משטר של תיאוקרטיה אסלאמית בשלטונה הריבוני של אזרחות פלסטינית.
במלחמת מגן טוטאלית וחסרת אפשרות לפשרות מוסכמות, ישראל נאבקת על קיומה הציוני במלחמה שיש לה שני מצבי סיום אפשריים:
א. כניעתם של בני האומה היהודית לשאיפה הפלסטינית ותומכיה בעולמות האומה הערבית ואומות
האסלאם.
ב. הבאת הישות הפלסטינית ותומכיה לכלל ייאוש מהאפשרות לעקר את הציונות מתחום הריבונות של מדינת ישראל באיזשהו פרמטר מהפרמטרים של המלחמה הטוטאלית המנוהלת נגד הציונות והשלמה של אנטי ציונים מבית ומחוץ עם קיום הישות הציונית תוך גניזת השאיפה להכחדת הישות הציונית והפיכת השאיפה לנרטיב היסטורי גנוז בסיפורי תולדות העמים.
שלושה גורמים עשויים לשלוט במגמת העימות ולהטותה ביציבות לכיוון אפשרות ב' (ייאוש פלסטיני מהגשמת השאיפה להכחיד את הישות הציונית והשלמה עם קיומה):
א. הכרעה ישראלית חוקתית וחד צדדית על גורל הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון והתוויה חוקתית של גבולות הקבע של מדינת ישראל. מהלך בלתי הפיך כזה יוציא את השטחים המוחזקים בידי ישראל ותכולתם מסטאטוס של מנופי לחץ על ישראל לוותר במלואה על אחזקתם בשטחים ("גבולות 67 " "ירושלים בירת פלסטין") בתמורה לנכונות פלסטינית לדון בהסדרי שלום.
ב. התניית נכונות ישראל לקיים הסדרים מדיניים עם ישויות אויב בביטול התביעה ל"זכות שיבה" של צאצאי הפליטים מ- 48 לשטחי ישראל שבגבולות הסכם הפסקת האש מ 1949, הכרה בריבונות ישראלית על כל השטחים המתוחמים בגבולות הקבע שהותוו בהחלטה חוקתית של עם ישראל.
ג. יכולת ישראלית להכיל כל תוקפנות כלפיה בשלושה אופנים:
1) מניעה של התפתחות איומי תוקפנות לכלל מעשים
2) סיכול תוקפנות היוצאת לפועל בעודה באיבה
3) תגמול "בלתי מידתי" על כל תוקפנות היוצאת לפעול וכן על נזקים כתוצאה מאותה תוקפנות
III. כינון תורה מדינית / ביטחונית
כינון תורה מדינית / ביטחונית נועד לאבטח, להתניע, להשגיר ולהבטיח קיימות ליוזמות ישראליות שתכליתן להבקיע את חסמי ההגשמה של החזון הציוני:
א. היוזמה לכינון חוקה המגדירה את עקרונות היישום של החזון הציוני כנגד שמרנות דתית אורתודוקסית וכנגד חתירה דמוקרטית תחת יסודות הרפובליקה הציונית.
ב. היוזמה לכינון גבולות קבע המאתגרת את החלטת האו"ם 242 והנגזר ממנה בדבר מעמדם של השטחים המוחזקים בידי ישראל ביהודה, בשומרון וברמת הגולן מאז תום מלחמת ששת הימים ביוני 1967.
ג. היוזמה לכינון הסדרים מדיניים המותנים בתנאי סף ישראליים המבטלים בתוקף חוקתי את נכונותה של ישראל לדון ב"זכות השיבה", ב"חזרה לגבולות 67", ב"ירושלים בירת פלסטין" ובקבלת "ערובות ביטחוניות" בתמורה לפירוז ישראל מיכולות הגנה עצמאיות לביטחונה.
ד. היוזמה לכונן אסטרטגית אל-כשל ביטחונית של אפס סובלנות לתוקפנות כלפי ישראל, אסטרטגיה הגורסת שימוש בכוחה של ישראל למניעת תוקפנות באופן חוקתי חלוט ללא הטיות של עניין המחויבות הישראלית למגר תוקפנות, למען ריצוי עניינן של ישויות מדיניות ואמנות בינ"ל הנמצאות בניגוד עניינים.
עיקרה של תורה מדינית / ביטחונית נשענת על ארבעה יסודות:
א. כינון מנופים הנשענים על יכולות ישראליות לתת מענה ייחודי לצרכים קריטיים לישויות מדיניות הניצבות בעמדות השפעה קריטיות על יכולתה של ישראל להניע יוזמות להגשמת החזון הציוני אך נמצאות בניגוד עניינים עם דרכה החוקתית והנבחרת של ישראל לממש הגשמה זו באמצעות המנופים שיכוננו למנף מהלכים שינטרלו מלכתחילה צעדי בלימה נגד יוזמות ישראל.
ב. כינון חוקתי של משאבים קריטיים ממקורותיה שיספקו לישראל מסה קריטית של אי תלות במיקור חוץ כדי לאבטח את יכולתה העצמאית להגשים בכל תנאי את החזון הציוני עד להסרת האיומים להגשמתו.
ג. שימוש ברתיעה מהתגרות בכוחה הצבאי של ישראל ע"י הפגנת כוחה של ישראל להתמודד כנגד איום או שימוש בעיצומים כוחניים המופעלים כדי לאכוף על ישראל הטיה מדרך ההגשמה של החזון הציוני.
ד. טיפוח "רוח העם" לאחווה אזרחית ומוכנות לשאת בעול המתחייב מהגשמת חזון ישראלי שהוא נגזרת הכרחית של החזון הציוני שיעדו קיום מדינה בשלטון העם ומשטר דמוקרטי המבטיחה לנתיניה מעטפת מדינתית של ביטחון, רווחה וחיי שלום לכל.
רבות מבעיות השעה נובעות מהעדר יוזמות להבקעת חסמים הבולמים את תהליך הגשמת החזון הציוני.
צפויה תקופת ביניים ארוכה עד להשפעת יוזמות פורצות דרך ויצירת תיקון מצב בר קיימא של התנהלות תהליך הגשמת החזון הציוני שיתבטא במימוש החזון הישראלי,
במהלך תקופת הביניים נדרש פתרון לבעיות שעה שמאיימות לדרדר את התהליך למצב של רגרסיה וזאת ככל שרבים יותר יתאכזבו מהאפשרות להגשימו וינטשו את החזון או אחרים שינצלו את האפשרות לנצל את משאבי המדינה לתועלתם שלהם באופן לא קוהרנטי עם טובת המדינה וכלל תושבי המדינה.
ניתן לזהות שני תחומים עקרוניים שבהם אפשר לפעול לשימור התהליך ושיפור המצב עד שהיוזמות יניבו תוצאות וזאת ע"י שינוי פרדיגמות ותכנון פעולות שלטוניות באופן חדשני ושונה:
א. פרדיגמת תקציב המדינה.
ב. פרדיגמת הביטחון האישי.
הפרדיגמה הנדרשת היא שילוב נכון בין רגולציה שלטונית אפקטיבית ביכולות האכיפה שלה ובין משק ישראלי נמרץ ובעל יתרונות יחסיים בזירות כלכליות מגוונות.
רגולציה של ממשלה במדינת ישראל היא מטבעה סוציאליסטית כי זו תכליתה של רפובליקה דמוקרטית, לייצר מעטפת למשק נמרץ ותחרותי שהוא מטבעו קפיטליסטי ליברלי הפועל במעטפת ההיתרים והמגבלות של הרגולציה.
תכנון והפעלת תקציב המדינה צריך להיעשות באופן שממטב את השימוש בו על מנת לאזן בין גודל המשאבים הפיננסיים והשפעת גודל התקציב על יעדי התקציב ומטרותיו
היעדים העקרוניים שאמורים להנחות את תקציב המדינה כדי לשרת את תכלית הקמתה הם שישה:
א. ביטחון קיומי לפרט ולמדינה.
ב. הענקת אפשרות של שוויון הזדמנויות לתושביה הקטינים של המדינה ולאזרחיה.
ג. שיווין של אזרחי המדינה בנשיאה בנטל החובות החוקתיות של האזרח למדינה.
ד. שיווין בזכויות חוקתיות לאזרחי המדינה וצאצאיהם הקטינים ושוויון זכויות מותאם למידת הנשיאה בנטל חובות האזרח, לתושבי מדינה בגירים נטולי מעמד אזרחי ולצאצאיהם אך לא פחות ממידת זכויות האדם לה הם זכאים חוקתית.
ה. צמיחה יצרנית של משק המדינה ומאזן מסחרי חיובי בשוק הסחר הבינ"ל.
ו. מבנה תקציב בעל סדר עדיפויות קשיח שתכליתו להבטיח משק יציב בחתירה לעבר עמידה ביעדי התקציב ובחתירה להגשים את מטרותיו המסתגל בגמישות לשינוי בסדרי קדימה תקציביים הנגזרים מהצורך להתמודד במכשולים ובמשברים אקוטיים הנקרים בדרכו של תהליך קיום המדונה בכל ממדיו.
המטרות שאותן שואף התקציב להשיג תוך עמידה ביעדים הן:
א. רמת חיים תקנית לאזרחי המדינה וצאצאיהם
ב. איכות חיים תקנית לאזרחי המדינה וצאצאיהם
ג. רווחת חיים תקנית לאזרחי המדינה וצאצאיהם
ד. בריאות תקנית לאזרחי המדינה וצאצאיהם
נדרש אימוץ פרדיגמה של תפיסה כלכלית רב תכליתית המשלבת בתואם תפיסה סוציאליסטית ותפיסה
קפיטליסטית כשני רכיבים הפועלים כמקשה אחת לכינון תקציב מדינה מיטבי באופן הבא:
א. כלכלת מדינה חברתית המוכוונת ע"י צרכי קיום הנגזרים מתכלית הקמתה של המדינה, יעדי התקציב ומטרותיו.
ב. כלכלת שוק הונית של משק המדינה המוכוונת ע"י מטרות עסקיות ופועלת במעטפת של היתרים ומגבלות שמתווה כלכלת מדינה.
ביטחון אישי הוא מרכיב חיוני במכלול הביטחונות המרכיבים את הביטחון הקיומי.
ביטחון קיומי הוא עיקר המהות שהמוסד המדינתי בכלל ומדינת ישראל בפרט אמור להעניק לתושבים.
פשיעה ועבריינות בלתי מרוסנים שמקורותיהם פליליים או לאומנים או אידיאולוגיים הנתפסים או נחווים בפועל ע"י רוב תושבי המדינה כאיום מתמיד על הגוף והנפש ועל הרכוש, גורמים לחברה המדינתית לשקוע אל תוך אנרכיה וחוסר יכולת מדינתית להתמודד עם אתגרי הקיום ולהגשים חזונות מדינתיים.
מוסר הוא הכלי העיקרי שביכולתו לרסן יצרים של עבריינות ופשיעה בחברה הישראלית לממדים שיהיו מתחת לסף שמעבר לו העבריינות והפשיעה הופכים לאנרכיה ומהווים סכנה קיומית לחזון הישראלי.
מוסר, כמו תכונות אופי אחרות, נקנה ומיושם בשלושה כלים הפועלים בממדים שונים ובשלבים שונים בחייו ובאורחות חייו החברתיים של הפרט:
א. שלב המורשת – השלב הראשון בחיים שבו המוסר של היילוד מתבטא בערכים של מידת האנוכיות והתובענות היצרית והאינסטינקטיבית שהוא מפגין כלפי גירוים הבאים מסביבתו.
ב. שלב האומנה – השלב השני בחיים הוא שלב שבו מתקיים תהליך יחסי הגומלין בין הרך הנולד ומוסר המורשת המולד שלו לבין סביבתו האומנת.
השפעת הסביבה האומנת משכללת לאורך זמן את תפיסתו המוסרית של הקטין הרך ואת ערכי מוסר הפרט
והחברה המוטבעים בנפשו.
הגורמים המעצבים את המוסר ואת ערכיו הם חיזוקים חיוביים או חיזוקים שליליים שבהם הסביבה האומנת מגיבה לדפוסי התנהגותו של הקטין הרך ומחזקת או שוללת בהתאמה את הניסיון ההתנהגותי המוטבע בנפשו כערכי מוסר.
ג. שלב החינוך – השלב השלישי בחיים הוא שלב שבו החינוך הממוסד לערכים המקנה לחניך אמות מידה מוסריות שעל פיהם מתחנך הקטין לנהוג בהתאם לערכי מדינה עד הבשלתו כאזרח בגיר החולק את מוסר המדינה עם כל עמיתיו האזרחים כנדבך המוסף לערכי הפרט והחברה שרכש כל אזרח בשלבים הקודמים של התפתחותו מסביבת מחייתו
בעתיד, כינון חוקה ישראלית המנסחת את ערכי המדינה תיתן מענה עקרוני ותוכני לצורך בחינוך קטינים למוסר מדינה.
הטמעת ערכי מדינה המוטבעים בנפש האזרח בהרמוניה עם ערכי מוסר האומנה ומוסר המורשת, מבטיחים לאזרח הבגיר כלים לריסון יצרים המניעים עבריינות, פשיעה ואלימות.
ד. שלב האכיפה – בתום שלב החינוך של תושבים לאזרחות, נדרשת אתיקה ממסדית שתשמש כפרקטיקה שתגונן על הציבור המתנהל במעטפת מקובלת של היתרים ומגבלות המנוסחים כערכי מוסר המדינה, מפני אפשרות של סטיות בפועל מערכי המוסר המקובל כתוצאה מכשל חינוכי בלתי נמנע שבו ילקה מיעוט מקרב כלל הציבור במדינה.
אתיקה של אכיפה מקובלת וגלויה לעיני כל תשמש גם ככלי להרתעת סוטים בפוטנציה מהפיתוי לבצע התנהגות עבריינית ופושעת המערערת את הביטחון האישי ומסכנת את הגשמת החזון הישראלי.
האתיקה של אכיפת המוסר תהווה יסוד תורתי לאמות המידה המוסריות שעל פיהם יפעלו רשויות האכיפה למניעת עבריינות ופשיעה, לסיכולם ולענישת מפירי חוק.
את הבסיס המוסרי לפעילות רשויות האכיפה דהיינו: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות השיטורית ואת האתיקה המעצבת את אופן הוצאתם לפועל של עקרונות המוסר, נדרש להתאים מיידית לצורך בריסון ובלימת הגידול המעריכי של הפשיעה בין שהיא פשיעה עבריינית או לאומית או אידיאולוגית או אישית שכולן מערערות באופן מעריכי את מידת הביטחון האישי של הציבור עד כדי סיכון קיומי לחזון הישראלי.
המכשלה באכיפה התואמת את הצורך האקוטי, נעוצה בפרדיגמה המוסרית של בני האומה היהודית שהשתכללה במהלך עשרות דורות של היותנו שרויים בגולה.
הפרדיגמה המוסרית של האומה היהודית עוצבה בנסיבות גלותיות כאסטרטגיה נפשית מגוננת של שורדים המתקיימים נטולי כוח ושרויים ללא הרף בסכנת קיום מצד עמי ארצות עוינים שעל אדמתם הם יושבים.
המרכיב החיוני שנעדר מהתפתחות הפרדיגמה היא השפעה מעצבת של היות בני האומה היהודית ישובים
כריבוניים על אדמתם שבה נטועים שורשיהם.
הגורמים העיקריים שעיצבו את הפרדיגמה המוסרית של בני האומה בארצות גלותם הם שלושה:
א. חסד הקיום של החיים בגולה בזכותם של שני גורמים:
- בזכות חסד דבקות אמונתם בדת המוסר של אלוהים, בורא העולמות ואדון הגורלות המעניש את בני האומה על חטאי אבות.
- בזכות חסד שנוטים להם ריבוני הגויים שעל אדמתם הם יושבים
ב. הנחישות לכפר על חטאי אבות בקורבנות שמקריבים לשם שמים בעשייה יומיומית של מצוות אלוהים למורת רוחם של מבקשי נפשם הגויים שבכפם נתונים חיי עם ישראל הגולה.
ג. תקוות היהודים לגאולה מאלוהים שברוב חסדו יחולל את נס הגאולה אחרי שיתרצה במלאות סאת הסבל שגזר עליהם בגין החטאים שעליהם הם נענשים.
הפרדיגמה המוסרית שעוצבה בנסיבות אלה, הפכה למורשת גנטית של בני האומה היהודית בכל הגלויות והיא מכילה יסודות מוסריים גנריים המנחים את התפיסה המוסרית ואת האתיקה של הוצאתה לפעול ובהם:
א. מוסר כפול בהתנהלות תחת חסות הריבונות המדינתית שמשמעותה:
- יצירת חזות של נאמנות מוחלטת לדין הריבון.
- נאמנות מוחלטת לדת החיים של תורת משה וישראל וצייתנות להלכותיה הרבניות עד בוא ימות המשיח וגאולת עם ישראל.
- שמירה על נאמנות לדת ישראל בחסות הפסאדה של נאמנות לדין הריבון.
ב. הצורך הקיומי להפגין ערך לתועלת ריבוני הגולה ועמי הארצות כדי לאזן את סכנת היותם זרים הניזונים ממשאבי הקיום של מקומות מושבם כנטל טפילי ולפיכך מזינים "שנאת זרים" עוינת וקטלנית כלפי היהודים.
ג. הכמיהה למוסר אוניברסאלי מגונן שיאפשר לאומה היהודית בעודה בגולה להיות "ככל הגויים" ולזכות בשוויון מעמדי בקרב אומות העולם ולחיות בביטחון קיומי וביחסי שלום עם סביבתה האנושית מבלי לוותר על זהותה
הייחודית.
ד. השאיפה להשתית מוסר אוניברסאלי שישנה את מוסר הגויים האנוכי ובהשראת החוויה הקיומית היהודית ישמש כתו תקן ו"אור לגויים" המוצג לראווה לעיני כל העולם כמגן הקיום האנושי.
ה. השענות על עקרונות מוסר "יהודי" שיעניקו חוזקה לנקודות התורפה של הקיום היהודי בגולה כפרטים בתוך ההמון וכקהילות בכפיפות לריבון ואלה עיקריהם :
- קדושת חיי אדם הניצבת ללא סייג מעל כל ערך אחר
- חירות הפרט מכל שיעבוד של הגוף והנפש
- שוויון מעמדי לכל פרט ללא הבדל לאום, עדה, דת ודעה.
- חופש דיבור, מחשבה ומעשה לפרט
- חופש התקהלות לאומית, דתית, עדתית, אידיאולוגית לכל קבוצה בחברה האזרחית של כל מדינה תחת כל משטר.
- אחווה אזרחית בין כלל אומות העולם.
פרדיגמה של מוסר מדינה שעקרונותיו דמוקרטיים נובע מהשקפת עולם של מיעוט נרדף השואף לתיקון עולם וחי בתקווה שעד בוא גאולתו מידי שמים יגן תיקון העולם על נפשם, גופם ורכושם של בני המיעוט מתלאות הגולה וחרפתה.
אידיאל נכסף זה של מוסר מדינה עוסק במהותו בקיומו של מיעוט החי בכפיפות לריבונות זרה ובליבו משאלה לקיים בנפש חפצה ובתום לב את אורח חייו הייחודי בכפיפות לאורח החיים האזרחי של המדינה בקרבה הוא חי ובנאמנות מבלי לאיים או להזיק לקיום המדינה ולשלטונה הריבוני.
מוסר מדינה כזה הוא בגדר משאלה לשלטון מדינה סובלני המעוררת תקווה בליבו של מיעוט לאומי ודתי נרדף, וכוחה של המשאלה יפה לתמוך בשרידות של עם גולה ונטול כוח מגן פיזי.
פרדיגמה כזו של מוסר מדינה אינה מתאימה במידותיה המוסריות לעם ריבוני.
כדי להתקיים ולקיים את אורח החיים הרצוי לו נאלץ רוב ריבוני של עם הארץ להתמודד עם מיעוטים יומרניים מקרב עם הארץ החותרים להשליט במתחם ריבונות המדינה אורחות חיים חלופיים המסכנים את ריבונות הרוב עד כדי סכנה לעצם קיום המדינה.
הסכנה לקיום המדינה נובעת מאנרכיה שאותה גורמים כללים של דמוקרטיה שעל פי הפרשנות של המיעוטים מעניקים להם זכות דמוקרטית מוסרית לפרוק את העול של ריבונות המדינה.
עוד סכנה לקיום המדינה נובעת מאפשרות להפיכה שלטונית העלולה להתרחש מאותם גורמים המחוללים אנרכיה.
הלאום היהודי שיסוד קיומו כרוב ריבוני יצוק כמקשה אחת בלתי ניתנת להפרדה מריבונות ציונות, משטר דמוקרטי ושלטון רפובליקאי, המתמודד עם מיעוטים יומרניים הפועלים להגשמת שאיפות לאומיות או דתיות או עדתיות או אידיאולוגיות , אינו יכול להישען על משאלות מוסר מבית מדרשו הגלותי של מיעוט תמים כתשתית להטלת סמכותה הריבונית של המדינה על כלל עם הארץ בישראל, הכולל בתוכו בכוח או בפועל גורמים זדוניים המנצלים בחפץ לב כלי מוסר דמוקרטים אך ללא תום לב בכוונתם להטות את התוצרים של הכלים הדמוקרטיים לתועלתם הייחודית תוך התעלמות מטובתה המקורית של המדינה המשתמעת מתכלית הקמתה.
נדרש שינוי ביסודות האתיקה של אכיפת המוסר במדינת ישראל הנשענת כיום על פרדיגמה של מוסר
גלותי המוטבע בנפש הרוב היהודי.
נדרש להתאים את האתיקה של אכיפת המוסר לעקרונות מוסר מדינתי כנדרש לעם ריבוני בשלושה ממדים של אמות מידה מוסריות:
א. מוסר ריבוני – שימוש בפרדיגמה של העמדת קיום המדינה כישות ציונית המחזיקה בחזקת רוב בר קיימא בריבונות המדינה המחילה מטעם הריבונות את שלטון הרפובליקה של העם היושב בישראל על המדינה, שלטון המתנהל במשטר דמוקרטי כערך מכונן של תפישת האכיפה של רשויות השלטון במדינת ישראל.
ב. מוסר משטרי – שימוש בפרדיגמה של דמוקרטיה ריבונית שכלליה חלוטים עפ"י הצורך בהגשמת הציונות ושלטון העם כערכים המכוננים את האתיקה של אכיפת החוק.
ג. מוסר שלטוני – שימוש בפרדיגמה שהריבונות מסורה לשלטון כל אזרחי המדינה המאצילים סמכות לנציגים נבחרים מטעמם להנהיגם ובלבד שאותם נבחרים מסורים ונאמנים לשלטון העם בלבד ונוהגים עפ"י המוסר הריבוני והמוסר הדמוקרטי וללא כל עניין זר לבד מטובת המדינה כמשתמע משלושת אמות המידה המוסריות בבואם לעצב אתיקה של אכיפת מוסר במדינת ישראל ולהוציאה לפעול בבקרת רשויות אכיפה מוסמכות וביקורת של השלטון הנבחר על תוצאות האכיפה.
מדורי האתר:
מדור א' – הגשמת החזון הציוני
מדור ב' – יוזמות להבקעת החסמים להגשמת החזון הציוני (העמוד הנוכחי)
מדור ג' – כינון ממשלת הצללים
חזון ישראלי 