|
אין אונים שיחה 2 – אין אונים 1. אין אונים, זו התחושה שעולה מתוכי וזו התחושה שאני קולט מסביבתי. 2. אין אונים לפתור את אי הוודאות שבפניה ניצב עתידנו במדינה שנועדה לגאול את הלאום היהודי מתלאות הקיום בגולה. 3. אין אונים אל נוכח חוסר היכולת להשפיע על חיינו בתוך חברה מנוכרת ומתנכרת המתנהלת על פי ערכי ציבור שגויים, אנוכיים ומושחתים. 4. אין אונים אל נוכח חוסר היכלות ליצור הידברות ולהתגבר על מחלוקות עם בני עמי ועמיתי לרעיון של גאולת הלאום היהודי במדינת ישראל. 5. אין אונים אל נוכח חוסר יכולתי להוכיח לקמים עלי מבית ומחוץ את זכותי להתקיים ככל העמים ואת כוונתי לקחת לי בזכות רק את מה שחיוני לקיומי ולחיות בשלום עם כל סביבתי הקרובה והרחוקה. 6. אין אונים אל נוכח מעשים של תוקפנות פיזית, חרמות ונידויים המופעלים כנגדי אם מתוך אדישות לגורלי או אם מתוך שאיפה להביא לחדלוני הלאומי כישות הנגאלת מגלותה וכמקדם מחדשת את ריבונותה במולדתה וארץ מכורתה. 7. אין אונים אל נוכח אין האונים של הנהגת המדינה ליצור תהליך שיחלץ את הלאום היהודי המגשים את גאולתו, ממצוקת אין האונים ויביאו להגשמת החזון הציוני. חוזה המדינה הציע תרופה לאין אונים. הוא הציע להשתמש בכוח הרצון כשכתב: "אם תרצו אין זו אגדה". הוא גם הצהיר: "אם לא תרצו זו תמשיך להיות אגדה". נשאלת שאלה, למה הוא התכוון, כי הרי גם אם עולה מלפניכם (או מלפני) הרצון לרצות, אז איך ולאן מנתבים את הרצון לפני שמבררים את המענה לשאלות הבאות: 1. מה בכלל צריך לרצות כדי להפוך אגדה למציאות בת קיימא? 2. באילו מעשים נכון להשקיע את כוח הרצון כדי ליצור מציאות רצויה ובת קיימא? 3. ואם כבר בחרתי במעשים האם די ברצון ובמעשים שנעשים בכוח הרצון כדי להגשים את החזון האגדי? על שאלות אלה אתן מענה אישי משלי שיהיה מצע לדיון, מתוך כוונה שהתפישה הגלומה במענה תהיה המפתח לפיזור עננת אין האונים ותפתח בפנינו, בדרך של דיון משותף, אופק ברור וניתן לחזוי' לדרך שאליה עשויה להוביל השאיפה הלאומית את תהליך ההגשמה של החזון הציוני. אין בכוונתי לפרסם את דעותיי לתפארת המליצה אלא כדי לעורר דיון, בהשתתפות כל הקוראים, דיון שאפשר שיהיה לכשעצמו תרופה חלקית לתחושת חוסר האונים הקולקטיבית והאישית. אני גם לא מתכוון לתת עצות למנהיגים, להפך, הכוונה לחשוף דעות מעשיות בפני אנשים, שכמוני גם הם אנשים מהשורה, בתקווה שביחד נגלה את הכלים והבחירות שיש בידינו כיחידים או כציבור, להפוך לגורם ממשי במציאת נקודות מוצא חדשות לתהליך שיביא לנו שליטה על גורלנו בעימות עם חשרת האיומים המרחפת מעל עתידנו. אני מאחל למשתתפים דיון פורה. נושאים לדיון: 1. האם קיים בסיס מוצדק לתחושת אין אונים אל נוכח "המצב"? 2. אם אין בסיס של ממש לתחושת אין האונים, האם "המצב" הוא "טוב" או "רע"? 3. אם כן ותחושת אין האונים היא תחושה מבוססת , האם זה קשור לכך ש"המצב" הוא רע ללא תקנה? או האם זה קשור לכך ש"המצב" הוא אמנם בר תיקון אבל קיים חוסר יכולת אישי להשפיע השפעה של ממש על "המצב"? 4. מה הגורם האחראי לתחושת אין אונים: "השיטה"? בעלי עניין וכוח הממוקדים בעניינים "זרים" ושולטים במצב? חוסר הפוטנציאל והמשאבים הלאומיים להתמודדות עם יריבים, קשיים ומכשולים? גורמים אחרים? 5. אל נוכח "המצב" והתחושות הנגזרות ממנו, האם יש מקום ל"תקווה" או ל"ייאוש"? תקציר השיחה הבאה– נקודת מפנה: יש המחמירים וחשים ספק לגבי גורל המדינה ויש המקלים וחשים שתהליך קיומה עפ"י תכלית הקמתה "רק" נקלע למבוי סתום. כך או כך נראה שדרושה דרך היחלצות מהמגמה הנוכחית של תהליך קיום המדינה או לפחות מהספקות המתלווים אליו. השיחה דנה בהגדרת התנאים ההכרחיים כדי שאפשר יהיה ליזום את המפנה הדרוש להטיית תהליך הקיום של מדינת ישראל למגמה התואמת את תכלית הקמתה ומניעת התממשותם של האיומים על קיומה. 1. תנאים הכרחיים ליוזמת מפנה במגמת המצב: · יצירת תואם בין ניגודים מובנים במרקם הישראלי · יצירת חופש פעולה בלתי מוגבל להתנעת יוזמות הדרושות כדי לשלוט במגמות של תהליך הקיום של מדינת ישראל והפיכתו לתהליך שמנחה אותו תכלית הקמתה של המדינה והוא מנצל באופן ממוקד ויעיל את משאבי החומר והרוח הגלומים באוצרות ובכוחה של המדינה ושל כל אשר בה. · הגדלת ערכה הסגולי של מדינת ישראל למסה קריטית של יכולת להכריע את הניגודים המאיימים על קיומה במרקם החיים הבינ"ל. · שליטה בעימותים שבהם ישראל נאבקת על קיומה והכרעתם בגניזת השאיפות של מתנגדיה להביא לחדלונה. 2. יסודות נדרשים לסיפוק הצרכים הקיומיים: · קונצנזוס ציוני · אחדוּת ישראלית · עצמאות ריבונית (ביטחונית, חברתית, כלכלית, מדינית) · מנגנונים להנהגת המדינה ולקבלת החלטות בענייניה המונחים ע"י ערכים המשרתים את תכלית הקמת המדינה ואת מהותה באופן מושכל ושיטתי. |
חזון ישראלי 