1. גילוי נאות

שיחות על המצב – גילוי נאות

שיחה 1 – גילוי נאות (או "אם תרצו")

תכלית השיחות היא להתניע דיון ציבורי על המצב שבו נתונה מדינת ישראל כתוצאה מכל הגורמים המעצבים את תהליך קיומה ומשפיעים ישירות על חיי כל מי שחי במדינה.

 

לפני שאתם הקוראים, נקראים לקחת חלק בדיון, מתחייב גילוי נאות על מניעיו וכוונותיו של יוזם הדיון ואל מי מכוונת הקריאה להשתתף בשיחות על המצב.

 

שתי ברירות מעשיות הציב חוזה המדינה בפני הלאום היהודי:

· אם תרצו, אין זו אגדה.

· אם לא תרצו, זו תשוב ותהיה לאגדה!

 

בעידן הנוכחי, כמו לא חלפו (בערך) 118 שנים מאז נוסחו, ואותן הברירות עדיין תקפות ומרחפות מעל עתידו של הלאום היהודי אשר הבחירה באחת מהן תחרוץ את גורלו.

נראה שבא הזמן שהדורות הנוכחיים, שהגיעו עד לכאן בטרמפ על תנופת המהלך של מחוללי הציונות, יענו על שאלה בסיסית בגוף יחיד וברבים:

· מה אתם רוצים?

· מה אנחנו רוצים?

· מה את/ה רוצה/רוצה?

· מה אני רוצה?

 

מכל ארבעת השאלות אני יודע לענות רק על השאלה "מה אני רוצה?"

 

זו תשובתי:

אני רוצה שהלאומיות היהודית תמומש כישות ריבונית במולדתה. 

את רצוני במימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית במולדתה אני מגדיר במילה אחת: "ציונות".

 

אני שואף להגשמה מתמדת של הציונות שמשמעה בעייני:

 

א.   קיבוץ גלויותיה של אומת היהודים למדינת ישראל וגאולתה מחרפת הנכר ותלאותיו.

ב.    מיזוג עדות הגולה לעדת ישראל ריבונית

ג.      איחוד לאומי הארץ לחברה אזרחית המשלבת את מגזריה הייחודיים  בתואם המגשר על פני ניגודים

ד.    שמירה על מורשת האומה היהודית ועל ריבונותה המתבטאת באורח חיים ישראלי המעוצב על פי ערכים מסורתיים המתחדשים ברוח הזמן, המקום והמעמד.

 בזהותי אני ציוני.

ואלה הם מרכיבים נוספים במכלול הזהות שלי:

·               אני יהודי בן לאומה היהודית אשר זהותה מעוצבת על ידי מורשת העם העברי וע"י תולדות העם והאומה שהם תולדת מעמדם של הקדמונים כריבוני ארצם ומעמד בני האומה כגולים שגורשו מארצם לנכר שבו התקיימה זהותם כאומה, בכוח הנובע משאיפה מתמדת להיגאל מחרפת הנכר ובכוח הנובע מהתקווה לחדש בארצם את ריבונותם הממלכתית כקדם ומתוך אמונתם שאף על פי שהגאולה  מתמהמהת, היא בוא תבוא.

·       אני יהודי חילוני המקדש את מורשת האומה היהודית ושאיפתה להיגאל ולהשיב לה את ריבונותה בארץ מולדתה במעשיה ובמו ידיה.

·       אני יהודי חילוני בן העדה הישראלית המגשים בגופו את הערך הציוני של מיזוג גלויות אשר ברוח כלל ערכי הציונות ממזגת את עדות היהודים  בתבנית של זהות ישראלית המעוצבת מכורח צרכיו הקיומים של לאום ריבוני השואף להגשים בדרכו שלו את ערכיו המשותפים.

·       אני יהודי חילוני בן העדה הישראלית בעל אזרחות ישראלית הנחלקת בשוויון בין כלל אזרחי ישראל המכירים בחזקת הרוב המתמדת שיש ללאום היהודי בריבונות האזרחית המעצבת אורח חיים ישראלי והאזרחים מוקירים בנאמנות את סמכות הריבון הנתונה לכלל אזרחי מדינת ישראל, להפקיד, מתוקף סמכותו הריבונית את האחריות להנהגת המדינה בידי נבחרי הציבור האזרחי ומוסדות המדינה.

·       אני יהודי חילוני בן העדה הישראלית בעל אזרחות ישראלית ובן לעם ישראל שהוא עם הארץ במדינת ישראל המאגד בקרבו את תושבי הארץ מכל הלאומים, הדתות והעדות היושבים בארץ מכוח זכותם הטבעית ומתוקף ההכרה שהכירה המדינה בזכותם הטבעית לשבת בארץ ומתוקף רצונם לשבת בה כנתיני הסמכות הריבונית

 

עכשיו כבר ידוע לקוראים מי אני, מה אני רוצה וגם שבחרתי בברירה שהיא: "אם תרצו, אין זו אגדה".

 אבל האם מעצם הקמת המדינה הפכה האגדה למציאות ותם המעשה הציוני ומעתה ישכון הלאום היהודי לבטח בארצו עד אחרית הימים?

 נראה שלא כאלה הם פני הדברים ומוטב להניח בפיכחון חושים הנחת יסוד המעוגנת בכל הוויית החיים של המפעל הציוני ומדינת ישראל מראשיתם שהמעשה הציוני לא תם ושסכנת חידלון של ממש אורבת לקיומו משני צדדים:

·       מצד אחד כוחות שפועלים מבית ומחוץ להכחדת הרעיון הציוני

·       מהצד האחר, ההידלדלות בתעצומות הרצון בקרבם של העושים במלאכה הנדרשים לגייס את כל מאודם כדי שהגשמת החזון הציוני תהיה בלתי ניתנת לעצירה ולו יהי מה.

אבל האומנם אין זו אגדה?

 אגדה המשרטטת חזון שהוא מעבר ליכולת להגשימו בכוח רצון עז ככל שיהיה?

ואם אין זו אגדה ובכך אני מאמין, איך מגשימים את החזון?

איך מתרגמים את המשאלות לשפת המעשה?

 

לפני שאני מנסה להתמודד עם אתגר המענה  לשאלות תרשו לי להיפרד ממי ששאיפתי להגשמה ציונית היא בעיניהם חזון תעתועים מסוכן והזהות הציונית שלי נמצאת במחלוקת עם זהותם ושמכאן ואילך אני מניח שיראו בי יריב או אויב שאין די בחלקת לשונו לשכנעם אחרת.

אין לי כוונה לשכנע אותם אחרת!

בכוונתי לעשות מה שהכרחי לעשות על מנת ליצור מציאות שתאלץ אותם להשלים עם הגשמת שאיפותיי ללא פשרות ולהפר כל תקווה, אם ישנה כזאת בלבם, להביא לחדלון הציונות ולכיליון של חזונה.

כמותם, אין לי גם כוונה לשכנע בצדקת דרכי את כל מי שאמנם אין להם דבר נגד זכותי להגדיר את זהותי ולהגשים את שאיפותיי אבל מטעמים של ספק בתועלת שהם עשויים להפיק מכך או כתוצאה מניגוד ענייניהם עם הציונות או כתוצאה מצרימות הנגרמות לתפישתם המוסרית הם מקווים להביא לגניזת החזון הציוני או מקווים למנוע את הגשמתו במלואו ובעשותם כך מעקרים את החזון מעיקרו באופן שיביא לחדלונו.

 

את כל אלה כאמור לא אנסה לשכנע במלל המדבר אל לבם.

 

באחריתו של דבר וכמקובל בתולדות החברה האנושית, המעשה הוא שישכנע ויצירת מציאות נוכחת ועמידה נחרצת של הגשמת החזון הציוני במלואו תאלץ את המסתייגים למיניהם, לבנות ממשקים מתאמים בין ענייניהם וערכי המוסר שלהם לבין אלה של החזון הציוני ואם זה יוגשם במלואו וללא פשרות, ייאלצם חוסן ההגשמה להשלים עם החזון המתממש, חרף התנגדותם.

 

הסתגלות, זו דרכו של עולם מאז ומתמיד.

 

אז את מי נותר לי לשכנע שאין זו אגדה?

 

אחר שנופו מתנגדי הציונות והאדישים לגורלה נותרו המשוכנעים בזהותם הציונית ובשאיפתם להגשימה החשים אי וודאות באשר ליכולת לממש את חזונם.

 

אליכם עמיתי לחזון הציוני מכוונים הדברים שיפורסמו בשיחות על המצב.

 

יוזם השיחות: עודד פלום 

 

 

נא להקיש הערות לנושא השיחה

תקציר השיחה הבאה  אין אונים:

השיחה מתארת תחושת אין אונים הרווחת בציבור אל נוכח "המצב" ומבקשת לברר את הגורמים לתחושת האין אונים.