למה הם מתנצחים?

למה הם מתנצחים?

את המידע על המתרחש סביבי מזין בעיקר ערוץ 12 וגם אחרים בתקשורת האלקטרונית המסחרית והציבורית.

דעת "התקשורת" נתונה בעדיפות ראשונה לדירוג הצופים, המאזינים והקוראים.

טבעי.

הרי השירות ניתן חינם והפרסומת המשולבת בשידור מביאה את הפרנסה העסקית וככל שגבוה הדירוג, רבה
הפרנסה.

אין מאיץ טוב לדירוג ממידת העניין שמעורר הנושא המשודר.

אם אין עניין צריך לעורר אותו ואם העניין מתפוגג צריך להאדיר אותו.

ואין טוב מיצירת דרמה ומיצירת סנסציה כדי להגביר את עניין הלקוחות ולרתק אותם לשידור ולזכות בדירוג
הנכסף מעל דירוג היריבים.

הכי טוב לקחת כל שביב מחלוקת ולחולל סביבו התנצחות בין בעלי המחלוקת או יותר טוב בין מגישים
"שנונים" ו"ניטרליים" בסיוע פרשנים מקצועיים לבין מרואיינים "מגומדים" המייצגים צדדים במחלוקת וכך להרבות סנסציה ברהב "אובייקטיבי" של שליטי השיח ולהעצים את הדירוג גם בקרב דעת הקהל ש"בעד" וגם בקרב דעת הקהל ש"נגד".

אין "אמת" או "צדק" או "נכון" או "שגוי" או "טוב" או "רע" העיקר להציג מחלוקת לתפארת הרייטינג ולתפארת המגישים ה"אובייקטיביים"  והמצודדים ושיוצאים טוב.

אז מה רע?

מתבדרים, מספקים את הסקרנות, מחזקים את תחושת הביטחון של כל צד בדעת הקהל בצדקת הצד שלו ובזכותו ה"דמוקרטית" להביע את דעתו.

זה בדיוק מה שרע!

כי במציאות ובניגוד לאגדה ה"דמוקרטית" הצד ה"ראוי" הוא אך ורק אחד.

הצד של אלה המצדדים בהמשך קיומה של מדינת ישראל על פי תכלית הקמתה, תכלית שרובה מנוסח בתיעוד תולדות הציונות מראשיתה ועד להקמת המדינה ועיקרה של תכלית המדינה תועד במגילת העצמאות כעקרונות מכוננים לתבנית המדינה, זהותה ואורחות חייה.

מכך משתמע שמי שאינם "ראויים" הם מכחישי ציונות או אלה המסלפים את ערכי הציונות המכוננת, הכורתים ברית לתפיסת השלטון על מנת לשלוט במשאביו ובמשאבי המדינה כדי לשרת אינטרסים מיגזריים ואישיים ובכך מטים לאבדון את תהליך קיום המדינה על פי תכלית הקמתה.

כל זה מגדיר את הסכנה שמחוללת תקשורת מסחרית בלתי מזדהה ובעיקר אנשי תקשורת שלמען הרייטינג ולמרות דעתם משחקים את תפקידי "פרקליט השטן" בראיונות מול נציגי "הצד הראוי" ומתדלקים את עמדותיהם הקנאיות והקיצוניות של "הבלתי ראויים".

אין לפטור מאשמה גם צוותי מערכת והפקה ובעלים של רשתות מוכי הסנוורים של "שורת הרווח" שאינם מתעלים להבנת גודל השעה ולכוחם התקשורתי המכריע לגורל המדינה.

אין ברירת "הידברות" ו"פשרה" עם ה"בלתי ראויים" שבקואליציה השלטונית סובלים משיכרון כוח שלטוני האופייני למי שטועמים ממנו לראשונה ומאבדים כל רסן על חמדנותם השואפת לנכס לעצמם עוד ועוד מנכסי המדינה ומשאבי השלטון תוך התעלמות מוחלטת מתוצאות מעשיהם לעתיד תקומתה של המדינה.

זה הזמן שבו על מובילי המחאה להפנות מאמץ כלפי "אושיות" וקברניטי התקשורת המסחרית הציבורית מבלי לדאוג ל"יחסי ציבור" מול אלה שבלאו הכי אינם משרתים את טובת המחאה.

זה הזמן הקריטי למאבק בלתי מתנצל וללא פשרות מול הרוע הקם עלינו בכל החזיתות, החזית הפוליטית, החזית התקשורתית והחזית הפיזית ברחובות. למאבק הציבורי הזה נקראים גם האזרחים הפסיביים שיכולים בזפזופ פשוט בשלט הטלוויזיה להחרים "אושיות" סוררות ולפגוע להם ברייטינג. אולי זה יעזור לרסן את "האובייקטיביות" שלהם.