דילמה
מה יותר חשוב ממה?
להשיב חטופים או למוטט חוטפים רצחניים?
שתי מטרות מלחמה נאבקות על מקומן בראש סדר העדיפות
אפשר לפתור דילמה שכזאת ע"י שימוש בו-זמני בשני סדרים:
▪סדרי עדיפות
▪סדרי קדימה.
אלה שאילתות של האלגוריתם הפותר את הדילמה:
שאילתה א'
מה הפתרון בהנחה שאפשר לשלם כופר נפש למען החטופים ובכך לקנות את חרותם ובאותו מהלך של הסדרה מוסכמת גם לנטרל לצמיתות את הרצחנות ותאוות הדם המובנת של החוטפים?
הפתרון: במקרה זה, אין חשיבות לגובה הכופר, כי הרי לכל החטופים תשוב חרותם והרשע יחלוף מהארץ.
אם כך אין ספק, זה המבנה של הוצאת העדיפות לפועל:
- בקדימה ראשונה לשלם את כופר נפש החטופים ולקנות את חרותם
- בקדימה שנייה, אם וכאשר יתעורר בכך מחדש הצורך, אפשר למוטט את החוטפים.
שאילתה ב'
מה הפתרון בהנחה שישולם לחוטפים מלוא כופר נפשם של החטופים ותקנה חרות לכולם או חלקם אך זאת מבלי לנטרל לצמיתות את רצחנות החוטפים ותאוותם המובנת לדם?
פתרון ב': במקרה זה, אין חשיבות לגובה הכופר ותמורתו, היות והחוטפים יישארו, ולו במעט, על מכונם אך עדיין עם מלוא תאוותם, תאווה מדבקת שמשרה על כל סביבתם הקרובה והרחוקה צמאון לדם.
אם כך אין ספק, למען גורלם הצפוי של המוני קורבנות דמים וחטופים עתידיים שמספרם יגדל במכפלתו, זה המבנה של הוצאת העדיפות לפועל:
- בקדימה ראשונה למוטט את החוטפים ולצור תנאים לחילוץ החטופים
- בקדימה שנייה לחלץ את החטופים כולם ולהשיבם לביתם יהא אשר יהא מצבם.
אין חולק על הצורך הבלתי מתפשר לשחרר חטופים שחרותם נשללה בזדון מרצחים.
– צריך להתייחס בחמלה ובהזדהות עם כאבם של משפחות החטופים.
– צריך להאזין לזעקת משפחות החטופים ולסייע להם לפרוק את זעמם על מר גורל יקיריהם וגורלם שלהם.
– צריך להיות שותפים לאכזבתם מכל הנהגה וממסד שדרכם לא צלחה ולא חסכה את הזוועה שהתרגשה עליהם ועל כלל הציבור.
– צריך לתמוך בשיקום עתידם שלהם ושל החטופים יקיריהם לכשתושב חרותם.
פתרון הדילמה והבחירה
- בין תשלום כופר לפדיון חטופים לבין מהלך חילוץ חטופים המוחזקים כבני ערובה
- בין צורך השעה להשיב חטופים לבין צורך למנוע גורל של חטופים מקורבנות עתידיים
- בין צורך לרפא את נפש הפרט שנפגע לבין הצורך לבצר את חוסן נפש הכלל
הבחירה מצריכה שיקול דעת שאינו מוטה על-ידי סערת רגשות של אובדן, שכול, חוסר אונים, תסכול ותקווה לבלתי מושג.
אין לסמוך על שמירת קור רוח בהפעלת שיקול דעת של כל מי שבני משפחתם הגרעינית נחטפו, נבזזו, בוזו ואף נרצחו.
בשיקול דעת וקור רוח, נכון להסתמך על ניסיון העבר כי אין חכם כבעל ניסיון.
מי שהינו בעל ניסיון ומרוחק במידה מספקת משיקול דעת רגשי מוזמן לענות בקור רוח ובמבט צופה פני עתיד על שתי שאלות מפתח:
- האם מכוח הסכם, החמאס יתפרק מהתכונות המולדות והנרכשות המוטבעות בנפשו ומתפישת העולם הנגזרת מהן ויוותר על הרעיון להביא, בשם שמים ובשם הזכות ההיסטורית, להכחדת הישות הציונית ולא ינצל כל הזדמנות כדי לחדש את יכולתו וכדי לממש את יכולתו בשאיפה להגשים את רעיון הכחדת הציונות לשם הקמת פלסטין רבתי איסלמית?
אלה תשובות הבחירה:
א) "כן" סביר להניח שהחמאס יתפרק מתכונותיו ויעמוד בהסכם כובל.
ב) "לא" סביר להניח שהחמאס ישמר את תכונותיו ויעקוף הסכם כובל בדרכו לסיפוק תאוותיו. - האם בעקבות הסכם חטופים תמורת כופר נפשם והוצאתו של ההסכם לפעול ובכללו התחלת תהליך שיקום לרצועת עזה ונסיגת צה"ל מגבולותיה ללא עיקור מוחלט של יכולות החמאס להשתקם, תהיה מדינת ישראל מסוגלת להתניע מחדש מבצע לעיקור הרצועה משלטון החמאס ויכולותיו הצבאיות ולהתמיד בו עד להשגת מטרותיו?
אלה תשובות הבחירה:
א) "כן" מדינת ישראל תצליח לפתוח במלחמה "לא מידתית" ללא עילה "סבירה" המסתמכת על תוקפנות בעליל של האויב ולגייס מחדש את "רוח העם", לגייס מחדש מילואים בהיקף מלא, לגייס מחדש תמיכה מדינית ולגייס משאבים כדי להתמיד במלחמה עד לניצחון והבאת חמאס לחוסר אונים ביצועי מוחלט וייאוש מהתקווה להגשים את הכחדת הישות הציונית.
ב) "לא" על פי תכונותיה, מדינת ישראל מסתמכת על הרתעה הטמונה בכוחה הצבאי כמעטפת ביטחון עיקרית כנגד איומים ביטחוניים וסיכולם ומגיבה במלחמה רק על תוקפנות המתפרצת כלפיה בעצימות גבוה בעוד יוזמותיה הביטחוניות מוגבלות למניעת "פצצות מתקתקות" ובתגובה "מידתית" מרתיעה לתוקפנות בלתי עצימה המופעלת כלפיה ומסתיימת בהסדרה המפסיקה את התוקפנות.
מצ"ב השרטוט של האלגוריתם ולפי תשובתכם "כן" או "לא" לשתי השאלות תקבלו תשובה לוגית ללבטים על בחירת האופן העדיף להשיג את מטרות המלחמה לפי סדר קדימה "נכון" עפ"י דעתכם השקולה.
חזון ישראלי 