11. הבקעת חסם הקונצנזוס ציוני

הבקעת חסם הקונצנזוס הציוני

 

הנחות יסוד, פתרונות עקרוניים וכלים לקבלת החלטות ביצועיות

 

בשיחה8, "מגמות המצב", נסקר חסם הקונצנזוס הציוני ובסיכומה הוצגו המסקנות הבאות:

·        עפ"י התוצאות החוזרות ונשנות של הבחירות בישראל ניתן לקבוע שהרוב הדמוקרטי של אזרחיה הוא ציוני במהותו אלא שהתפלגות תפישות עולמו אינו מאפשר לו לייצור קונצנזוס לגבי האופן שבו תיושם תפישת ריבונות ישראלית במרחבים שבהם ישראל שולטת ללא החלת הריבונות (קרי: איו"ש).

·        באין קונצנזוס ציוני ובתנאי המחלוקת עם הישויות האנטי ציוניות ותומכיהן מבית ומחוץ, אין לצפות שהנהגה כלשהי, תוכל להשליט את תפישת עולמה ולייצר יוזמה מנצחת להתמודדות עם האסטרטגיה האנטי ציונית אם אינה מגובה ברוב דמוקרטי הכולל את כל הגוש הציוני .

·        בנסיבות אלה מעדיפות הנהגות ישראל של העידן הנוכחי, להניח למציאות לעצב את עתידנו תוך כדי עמידה מאחורי מתרסי כוחנו כדי להימנע מכליה ולסכל שואות עד שאולי יתרצה העולם.

באין יכולת לקבל במלואם את תנאי הפלסטינים בסוגיות הליבה בהיותם סכנת קיום לישותה הציונית של מדינת ישראל ובאין אפשרות לשכנעם לקבל את עמדות הפשרה של ישראל (גם אילו הושג לגביהן קונצנזוס ציוני) לא נותרת להנהגות ישראל אלא האסטרטגיה הננקטת והיא אסטרטגיית תגובה שעיקרה התבצרות בקווי הגנה והמתנה בחסות הכוח הצבאי, העצמה הכלכלית והחסות המעצמתית לכך ש"הזמן יעשה את שלו" ("או שהכלב ימות או שהפריץ ימות") תוך כדי מיצוי האפשרויות של מדיניות דחייה המתנהלת בשני ערוצים שמרניים:

·        הצמדות לערוץ המו"מ המדיני ככלי בלעדי לפתרון בדרכי שלום של הסכסוך שעומד ביסוד העימות שיעדו העיקרי היא "לשמור על השקט" ותכליתו היא "להרוויח זמן" עד "לרגע האמת" של הצורך בהכרעת מנהיגות "בלתי פופולרית" לגבי גורל העימות.

·        שמירת הסטטוס קוו החברתי המעניק אזרחות שוויונית לכל תושבי הקבע הבגירים של מדינת ישראל ללא הבדל מהי ההשקפה שבה אוחזים האזרחים על תכלית הקמתה ומהותה של מדינת ישראל.
הייעוד של שמירת הסטטוס היינה לשמר מראית עין של דמוקרטיה למהדרין שעניינה ברווחת העם וביטחונו בתקווה שהטוּב הדמוקרטי יוליך מאליו לנאמנותם של כלל התושבים למדינה והדמוגרפיה האנטי ציונית לא תכריע את התכלית הציונית של הקמת המדינה ותשנה את מהותה.

בשני המישורים ברירות המחדל הננקטות אינן משיגות את התוצאות המקוות וכאמור בשיחה על "מגמות המצב" אפשר לתאר את הציפיות מהמצב בפרפרזות על שתי אמרות כנף ידועות:

·        לגבי סוגיות הליבה ("או שהכלב ימות או שהפריץ ימות") "הכלב הוא בן אלמוות והפריץ נצחי"

משמע, אין למה לחכות! מי שרוצה להגיע לקצה המו"מ בתוצאות הרצויות לו מוטב שישיג את אותן תוצאות באופן חד צדדי ובכוחות עצמו ויפה שעה אחת קודם לכך שהפלסטינים יעשו את הדבר הזה בעצמם.

·    לגבי התקווה למהפך בנאמנות של אנטי ציונים בישראל ("אם אינך יכול להביס את הציונים, הצטרף אליהם"):"אם האנטי ציונים אינם מצטרפים אליך, הבס את תקוותם להביס אותך" 

משמע, מחוות של שוויון לא יועילו לרצות מיעוט כתחליף לתקווה צדקנית של "קוֹרבּן" שמפעמת בו השאיפה להגשים ללא סייג את תקוותו לאמנציפציה ובמלואן את זכויותיו להגדרה עצמית ולריבונית במולדתו אלא.

מיעוט כזה יש לאלץ לבחור בלית ברירה באחת מהשתיים: 

• לבחור בוויתור על אזרחותו ולהסתפק כחלופה במעמד של תושב בתקווה שביום מן הימים תתגשם שאיפתו לריבונות במלואה מתוקף היותו "קורבן" וזכותו להגדרה עצמית.
• לבחור בברירה שמובילה להגשמת שאיפתו בדרך של קבלת הקיום שמוצע לו ע"י הרוב ולחיות חיי שוויון בצוותא אזרחי מתוך הכרה שאין לו תקווה לחלופה עצמאית כל עוד הוא חי בכפיפה ריבונית עם רוב שאין להביסו ושאתו נגזר על המיעוט לחיות בצוותא וכמיעוט שווה זכויות אזרחיות לנצח.

תיקון המצב

את התיקון למצב יביא קונצנזוס ציוני שייווצר מהחלטת רוב לגבי גבולותיה המדיניים של מדינת ישראל, החלטה שאותה יחרוץ משאל עם דמוקרטי המאלץ גם מתנגדים לאמץ החלטות רוב ולקבל את סמכות משאל העם כערך חוקתי שכפירה ומעשי כפירה כנגדו יחשבו כעבירה על החוק.

החלטת משאל העם תקבע את תבנית גבולותיה המדיניים של ישראל הריבונית שתכולתם תקבע את דמות המדינה ואת הכלים שבהם תתמודד עם אתגרי הגורל בתהליך המתמיד של הגשמת החזון הציוני ושמירת צביונו הישראלי.

אפשר להניח הנחת יסוד בלתי ניתנת לערעור שכל חלופה של תבנית גבולות שתאומץ ע"י האזרחים במשאל עם ותיושם ע"י ישראל באופן חד צדדי, איננה מביאה מאליה שלום או הסכם מדיני המבשר שלום או ביטחון וכל תכליתו של המהלך איננה אלא להתייצב בעמדה המיטבית כדי להתמודד עם אתגרי השליטה בעימות וההגשמה הציונית.

הציונות מניחה כמובן מאליו את זכותו של הלאום היהודי לשוב לארצו ולממש בה בשלום וככל שניתן את זכויות הקניין ההיסטוריות של הלאום היהודי בארץ מולדתו.

משום האמור לעיל, עיקרון הזכות ההיסטורית אינו עומד לדיון בשיחה זו אלא השאלה על פי אילו אמות מידה לקיימו ולפיכך נצביע כאן על מספר גורמים שעל פי משקל תרומתם להתמודדות עם אתגרי השליטה בעימות וההגשמה הציונית, תבחר החלופה בעלת התאמה מיטבית כתבנית לגבולות קבע.

אמות המידה לבחירת חלופת גבולות מיטבית

אנו מציעים לשקול בארבע אמות מידה את חלופות הגבול:  שורשים, מאזן דמוגרפי, שליטה ביטחונית, שליטה במשאבים  אלה ישמשו כדי לקבוע את משקלם כגורמים בשיקול הדעת לבחירת חלופת גבולות מיטבית.

· מאזן דמוגרפי – המאזן הטבעי שבו ללאומי המיעוט אין מסה קריטית מספרית שעלולה להשתנות בתנאי שוויון אזרחי ולהפוך למסה קריטית מספרית של כוח אזרחי שבידו לשנות את תכלית קיומה של המדינה ואת מהותה.

· שליטה ביטחונית – שליטה שתכליתה לאפשר קיום ישראלי בבטחה, ברווחה ובשגשוג במרחב הריבונות ובאזורים שמחוץ למרחב זה שבו שולטים כוחות עוינים לישראל ויש בהם פוטנציאל להתפתחות מעשי מלחמה כלפי ישראל.

· השורשים – הקשר פיזי ובלתי אמצעי לסמלים הפיזיים של שורשי הריבונות של האומה היהודית שהערך של היאחזות בהם יוצרת את העוגן שמונע את היעקרות העם והיסחפותו בעל כורחו עם רוחות הזמן בחזרה אל מחוזות הגורל של מיעוט העקור מריבונותו ונתון לחסדי זרים נצלנים, חורשי רע ואדישים לגורלו בעודו מתרגל ריבונות במציאות דומה כתחליף לשורשיו הפיזיים וחי בתקווה הזויה לממשה.

· שליטה במשאבים – שליטה באזורים המכילים משאבי קיום התורמים תרומה חיונית לקיומה העצמאי של המדינה וחיוניים לאיכות החיים בגבולותיה.

מכיוון שהשיחה עוסקת בבחירת דרך נכונה לקבל החלטה על תבנית גבולותיה המדיניים של המדינה שאותה תיישם ישראל באופן חד צדדי, נסתמך על כך שכל מי ששוקל חלופה אפשרית לתבנית הגבולות עושה כן עפ"י ההנחיה של המוסר הציוני דהיינו:

להחיל את גבולות הריבונות הישראלית רק על אותם חלקי ארץ ישראל שהם בעלי חשיבות חיונית ללא תחליף לקיומה ושגשוגה של המדינה עפ"י תכלית הקמתה ולהותיר את החלקים שאינם הכרחיים באותה מידת חיוניות לתכלית זו, בידיה של האוכלוסייה המתגוררת בהם, לעשות בם כחפצם כל עוד אינם מסכנים את קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל השומרת בכל מאודה ולפי שיקוליה, על בטחונה .

במשתמע, לא נציג בשיחה זו ולא נציע בה דיון כלשהו בשיקולים המייצגים את שאיפות של אוכלוסיות שמבחירה אינן מאמצות זהות ישראלית (למשל: זהות פלסטינית) וחלף זאת שואפות להחיל ריבונות שונה על ארץ ישראל ולא נתייחס לשאיפות הריבוניות של אותן אוכלוסיות כגורם בעל משקל שיש לחשבו בהחלטה על תבנית הגבולות.

אם זאת לא נתעלם מהשלכות שיש לגורמי לוואי אפשריים על הלכי הרוח שמעצבים בשני הצדדים את התפישות שמזינות את גורמי התקווה והייאוש, שני גורמים המניעים את רצון הצדדים להגשים את שאיפותיהם המנוגדות ונעריך את משקל גורמי הלוואי על הלכי הרוח הנובעים מאופייה של כל חלופה העומדת לבחירה.

גורמי לוואי הנגזרים מבחירת חלופה לתבנית גבולות והאפקטים שהם גורמים:

• עקירה – היאחזותם של ציבור ופרטים בקרקע מחייתם משמעותה כמוה כמשמעות השורשים אשר העקירה מהם מוסיפה ממד של אבדן אסוני ישיר ומעשי המציב בני אדם שמטבעם הם ישויות חברתיות וטריטוריאליות, במעמד של עקורים משורשיהם ופליטים מעולמם שחרב שכדי לשקמו מיסודו בסביבה "זרה" הם תלויים בחסדי "זרים" וברצונם הטוב ולרוב, אין זה משנה לעקורים ולפליטים נפשית, אם מידת השיפוי והפיצוי על העקירה מאזנת חומרית את מידת הנזק ומספקת הון יסוד סביר לתהליך ארוך הטווח של שיקום והסתגלות למציאות החדשה.
• נסיגה – בתפישה הפלסטינית המעוגנת בפרשנות להחלטות האו"ם וכן בעמדה הקולקטיבית של אחוות האומות הערבית והאסלאמית ובתקדימים של הסכמים מדיניים שחתמה מדינת ישראל עם מדינות עימות בעבר, אין להתפשר עם ישראל אלא על גבולות הסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס ב 1949 כגבול הבינ"ל של ישראל ועל כן כל פינוי של שטח מעבר לגבול זה שישראל מפנה נחשב ל"נסיגה" ישראלית שמהווה "ניצחון" לפלסטינים ובלי כל קשר לנסיבות שבהן הוא מתרחש, למשל כמחוות שלום ישראלית, וה"ניצחון" שכרוך ב"נסיגה ישראלית" מטפח מעצם התרחשות ה"נסיגה" את התקווה שתהליך הכחדת הישות הציונית פועל במגמה הנכונה בדרך להשגת יעד הביניים המוצהר הראשון (גבולות 1967, זכות השיבה, ירושלים בירת פלסטין, פירוז ישראל, הסכם שלום כובל יעד שממנו ואילך ובתמיכת האסטרטגיה האנטי ציונית, תוגשם השאיפה להכחדת הציונות כאמור בשיחה 5 האסטרטגיות של הצדדים בעימות ותיסלל הדרך להחיל למעשה וברוח "דמוקרטית" ריבונות ערבית ו/או אסלאמית על כל שטחי א"י.
• כיבוש – החלת שלטון ציוני בכל חלק מחלקיה של א"י רבתי נתפש ע"י ערביי א"י כ"כיבוש" שאין לו אחיזה בזכות בעלת תוקף כלשהו ומיגור "הכיבוש" הוא היסוד המוסרי בתפישת העולם הלאומית של ערביי א"י שעליו נשען העימות נגד הישות הציונית שתכליתו להגשים את ריבונותו של הלאום הערבי בא"י ע"י הכחדה מוחלטת ללא פשרות של הישות הציונית ולפיכך, ערכו של הכיבוש ישמר כערך קבוע החל על כל חלופה של תבנית גבולות מכילה "שלטון ציוני".

הערה: בשיחה הבאה נעריך את השפעת האפקטים של גורמי הלוואי, "היאחזות","עקירה" ו"נסיגה", על התהליכים הנדונים בשיחות על המצב לעומתם, ה"כיבוש" יחושב כאפקט בעל השפעה קבועה שאינה משתנת כל עוד מתקיים שלטון ציוני בחלק כלשהו של א"י רבתי לרבות מצב שישראל מקבלת ללא תנאי את גרסת הפתרון הפלסטיני לסוגיית "בעיות הליבה".

ישנן שבע חלופות "קלסיות" לתבנית גבולותיה הריבוניים של ישראל באזורי יהודה ושומרון (בהנחה ש"הקו הירוק" מול רצועת עזה הוא גבול של קבע) שאותן מוצע להציג לבחירה במשאל עם:

א. חלופת א"י השלמה – ארץ ישראל השלמה בין נהר הירדן לחוף הים התיכון הכוללת אוטונומיה מוגבלת לאוכלוסי הרשות הפלסטינית שאינם אזרחי ישראל.

ב. חלופת ריכוזי ההתיישבות ורצועת ביטחון – החלת ריבונות ישראל על שטח C והכללתו בגבולות מדינת ישראל ובכללו
האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בו.

ג. חלופת ריכוזי ההתיישבות ורצועת ביטחון – החלת ריבונות ישראל על שטח C והכללתו בגבולות מדינת ישראל למעט
יישובי האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בו.

ד. חלופת ריכוזי ההתיישבות ורצועת ביטחון – החלת ריבונות ישראל על שטח C והכללתו בגבולות מדינת ישראל ובכללו האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בו ופינוי עוטף ירושלים.

ה. חלופת ריכוזי ההתיישבות ורצועת ביטחון – החלת ריבונות ישראל על שטח C והכללתו בגבולות מדינת ישראל למעט יישובי האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בו וכן פינוי עוטף ירושלים.

ו. חלופת גבולות 67 עם תיקוני גבול קטנים – קביעת גבולות הסכם שביתת הנשק מ 1949 כגבולות הקבע המדיניים של ישראל למעט "ריכוזי ההתיישבות" באזורי ההר של יהודה, שומרון ומרחב ירושלים ושטחי ההפקר ופינוי אוכלוסיית ההתיישבות הישראלית מיתר שטחי איו"ש ויישובם מחדש במרחב הריבוני של ישראל.

ז. חלופת גבולות 67 (ד) – קביעת גבולות הסכם שביתת הנשק מ 1949 כגבולות הקבע המדיניים של ישראל והתכנסות אוכלוסיית ההתיישבות הישראלית באיו"ש למרחב הריבוני של ישראל ויישובם מחדש.

כדי לקבל החלטה מושכלת יש לבחון כל חלופה עפ"י אותן אמות מידה כאשר מדדים המדרגים את אמות המידה בדירוג של חיוניות ליכולתה של ישראל להצליח בשני ממדים של מאבקיה באתגרי הקיום:

• ממד העימות – האתגר להטות את מגמת הסיום של הסכסוך עם הפלסטינים לתוצאה אפשרית אחת זו המוכתבת ע"י ישראל ולהביא את תהליך העימות עם הכוחות האנטי ציוניים הניזון מהסכסוך לדעיכה במגמת גניזה.
• ממד ההגשמה הציונית – האתגר להבטיח לעם ישראל את האפשרות לקיים אורח חיים אזרחי דמוקרטי בתבנית החזון הציוני בבטחה, ברווחה ובשגשוג תוך ניהול ניצול השליטה במגמת העימות ליצירת הזדמנויות להבאת שלום עם הישויות המתנכלות לקיומה של ישראל בכלל או של ישותה הציונית בפרט.

לרשות משתתפי השיחה עומדים שני כלים להמחשת הגאוגרפיה והדמוגרפיה  של החלופות:

• המחשה גיאוגרפית : מפה אינטראקטיבית המאפשרת את הצגת השטח של כל חלופה
• המחשה דמוגרפית: טבלה המציגה נתונים דמוגרפיים של האוכלוסיות בשטחי איו"ש

בשיחה הבאה – "מתווה לבחירת גבול מדיני" – נציג נוסחה שבאמצעותה יוכל כל אחד לקבוע באופן מחושב לוגית איזו חלופת גבולות מדיניים היא הנכונה ביותר כאשר משקללים את כל הגורמים המעצבים את גורל העימות ובכך את חלקו של העימות בגורל המדינה ואתגר תקומתה הציונית.

כל מי שמשתתף בדיון יוכל לקבוע בעצמו את הערכים של הגורמים המשתנים שמרכיבים את הנוסחה ובכך לבטא את דעתו לגבי משקלם של הגורמים בבחירת חלופה לגבולות המדיניים של ישראל ומוטת ריבונותה.

 

מכיוון שכך, תהיה תוצאת החישוב רגישה לדעות השונות וכמובן שהיא תשתנה מאדם לאדם בהתאם להשקפתו.

 

נשאלת אם כך, השאלה: מה התועלת בנוסחה?

 

התועלת העיקרית היא ביכולתה של הנוסחה לאפשר למשתמש להתלבט בכנות אובייקטיבית, בינו לבין עצמו, בבחינת הערכים המשתנים של הגורמים הרלוונטיים ולקבל באמצעות הפעלה חוזרת ונשנית, החלטה מושכלת, באינטימיות של עצמו בלי שהוא מחויב בנאמנות לדעות קדומות או להצהרה פומבית על החלטותיו.

 

נושאים לדיון

• האם השורשים, מאזן דמוגרפי, שליטה ביטחונית ושליטה במשאבים הם גורמי היסוד שעליהם נכון להשתית את בחירת תבנית הגבול המדיני של מדינת ישראל באיו"ש.
• האם המציאות כתוצאה מקביעת גבולות שמייצרת כל חלופה הנתפשת בדעת הקהל כעקירה, נסיגה וכיבוש צריכה להוות מרכיב בבחירת תבנית הגבול המדיני של מדינת ישראל באיו"ש
• האם השליטה במגמת העימות והגשמת החזון הציוני צריכים להיות השיקולים שיעצבו את התבנית המיטבית של הגבול המדיני של מדינת ישראל באיו"ש והאם נכון לקבוע את השליטה במגמת העימות כגורם הקריטי ביותר להגשמת החזון הגם שהשאיפה להגשימו היא החיונית ביותר למימושו.

נא להקיש הערות לנושא השיחה

תקציר השיחה הבאה – כלים לקביעת הגבול המדיני.

על שני כלים מושתת אפשרותם של אזרחי ישראל לבחור בבחירה הדמוקרטית את התבנית הגאוגרפית של גבולות הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון:

א.  כלי מידע המאפשרים לאזרח בחינה מושכלת, אובייקטיבית וחפה מהטיות של חלופת הגבולות המיטבית שנדרשת כדי להניע יוזמה ישראלית שמטרתה שליטה בתהליך העימות על קיום המדינה והבאתו לגניזה תוך כדי הגשמת החזון הישראלי . 

ב. משאל עם שבו יצביע כל אזרח על חלופתו המועדפת בתהליך שבו רוב דעות מקרב כלל אזרחי ישראל יחליט באופן ישיר, מהי חלופת הגבולות הנבחרת.

בשיחה הנוכחית יוצגו תכנים וכלי המידע שבאמצעותם יוכל כל אזרח בר דעת להחליט באופן עצמאי ומושכל מהי חלופת הגבול המועדפת:

·  הגורמים המעצבים את הגבולות המדיניים

1. מאזן דמוגרפי

2. שליטה ביטחונית

3. שליטה באתרי שורשים

4. שליטה במשאבים

·  נוסחת החלופות  – נוסחת החלופות היא נוסחה אופרציונלית שתכליתה לקבוע מהי תצורת הגבולות המיטבית שאותה יש להחיל על השטחים המוחזקים בידי ישראל באזור יהודה ושומרון.

·   החלופות  – שבע חלופות הגבול המנותחות על-ידי הנוסחה:

 א.      ארץ ישראל השלמה (שטחים A, B, C)

 ב.     החלת ריבונות ישראלית על כלל שטח C

 ג.         החלת ריבונית ישראלי על שטח C למעט שטחי הישובים של האוכלוסייה הפלסטינית.

 ד.     החלת ריבונות ישראלית על כלל שטח  C והסרת ריבונות ישראל משטחי ישובים/שכונות של אוכלוסיה ערבית בעוטף ירושלים.

 ה.     החלת ריבונות ישראלית על כלל שטח C למעט שטחי הישובים של האוכלוסייה הפלסטינית והסרת ריבונות ישראל משטחי ישובים/שכונות של אוכלוסיה ערבית בעוטף ירושלים.

 ו.     החלת ריבונות ישראלית על ריכוזים סמוכי גבול של התיישבות ישראלית באיו"ש ופינוי ישובים ישראליים שאינם כלולים בריכוזים מאוכלוסייה ישראלית והתווית "הקו הירוק" כגבול קבע עם תיקונים להכלת ריכוזי ההתיישבות ברצף טריטוריאלי עם השטחים הריבוניים של מדינת ישראל.

 ז.     הכרה ב"קו הירוק" כמתווה גבול הקבע של מדינת ישראל ופינוי כל הישובים הישראליים והאוכלוסייה הישראלית שמעבר לקו הגבול.

·  יעדי החישוב

לדרג את החלופות על פי מידת תרומתן לעמידה בשני היעדים העומדים ביסוד היוזמה המדינית, ביטחונית, חברתית,כלכלית:

א.  ליישם את תכלית הקמתה של מדינת ישראל עפ"י החזון הציוני (קרי: "מימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית במולדתה")

ב. ליישם את החזון הישראלי על מהות המדינה (קרי: רפובליקה דמוקרטית בריבונות עם הארץ הוא עם ישראל, על כל הלאומים הכלולים בו)

·  מתודולוגיה

פיסקה א' – הרציונל
פיסקה ב' – המדדים
פיסקה ג' – הנוסחאות
פיסקה ד' – הנתונים
פיסקה ה' – הערכים המחושבים
פיסקה ו' – סיכום ומסקנות