|
שיחה 7 – חסמים המונעים את הגשמת החזון המדיני של הציונות בשיחה הקודמת נידונה האפשרות ששיטת הבחירות בישראל מגלמת בתוכה כשלים המביאים לבחירה בהנהגה ובדרך התנהלות שאינם מאפשרים הלכה למעשה לגרום למפנה שיגרום להטיה בת קיימא של החזון הציוני למגמת הגשמה כנגד הגורמים הפועלים להביא לחדלון הישות הציונית. בהנחה שתימצא הדרך הדמוקרטית לתיקון כשלי הבחירה של הגוף הבוחר ותבחר הנהגה שתשכיל להנהיג מדיניות המונחה על ידי תכלית הקמתה של מדינת ישראל ואשר תציב לה כיעד לשמור על מהותה של המדינה ברוח החזון הישראלי ויסודותיו הציוניים אזי, בהינתן כל אלה, ימצאו את עצמם המדינה והנהגתה בפני חסמים הניצבים על דרכם להגשמת החזון. התגברות על החסמים להגשמת חזון מדיני ברוח הציונות מקפלת בחובה גם את פריצת הדרך הנדרשת להגשמת החזון הציוני בכללו בגרסתו המעודכנת כחזון ישראלי כפי שישתמע בהמשך השיחה.
"פתרון הבעיה הפלסטינית" הוא שם קוד למכלול דרישות ליבה ובהן "השבת פליטי 1948 לבתיהם", "נסיגת ישראל לגבולות הסכם שביתת הנשק מ 1949 ", "ירושלים בירת פלסטין","ערבויות ביטחון לישראל תמורת פירוז אזורי ביטחון". אין לצפות שבכל עתיד שהוא שבו ההיסטוריה מתנהלת במגמתה הנוכחית, תצליח ישראל לשכנע במו"מ אי מי ממשתתפיו האחרים לסטות מתנאים אלה.
כדי להבטיח שהחסם לא יתחדש, על מהלכי ישראל להיתפש כעובדות שאין לערער עליהן אלא בדרך של הבסת ישראל בזירות המלחמה הפיזית, המדינית, הכלכלית והחברתית ועל ישראל להוכיח בעקביות ובאופן מוחשי ונתפש, שהליכה בדרך זו של מאבק בישראל היא חסרת סיכוי ומסכנת את ההולכים בה במידה מרתיעה.
הדרך הדמוקרטית להשגת קונצנזוס זה היא העמדתן למשאל עם של שלוש החלופות: "ארץ ישראל השלמה ואוטונומיה לתושבי השטחים", "ריכוזי ההתיישבות ובקעת הירדן בריבונות ישראל", "נסיגה לקווי הסכם שביתת הנשק מ-1949 (' גבולות 1967')". אם קיים מתאם ביןתוצאות הבחירות לכנסת וסקרים הנערכים מעת לעת, יש להניח שבמשאלי דעת קהל חופשיים מתעמולה, שייערכו ללא דחוי, תזכה חלופת ריכוזי ההתיישבות ובקעת הירדן לרוב דמוקרטי גם אם המשאל יערך בקרב כלל אזרחי ישראל, ציוניים ושאינם ציוניים.
במדינת ישראל מקובלת כאקסיומה ההנחה שאין לישראל קיום ללא תמיכה וסיוע אמריקאי בתחומי הביטחון, היחסים הבינ"ל והכלכלה. הנטייה הכללית היא להסתמך על ההיסטוריה של מדינת ישראל כדי לאושש קביעה זו. האמת העצובה על המשמעות של התלות הזו היא, שישראל עם כל הכבוד לדימוי העצמי של אוכלוסייתה הציונית, איננה מדינה ריבונות באשר עצמאות ואי תלות קיומית הם תנאי להיותה של ריבונות מדינית. האם האקסיומה האמריקאית היא עובדה אובייקטיבית שאין ממנה מנוס? אם אלה הם פני הדברים, לא תצליח ישראל להבקיע את החסמים שכן הבקעה כזו עומדת בניגוד לאינטרסי-על של ארה"ב שלטעמה, כמו לטעמן של הישויות האנטי ציוניות, "הפתרון לבעיה הפלשתינית" הוא הפתרון הנכון ולשיטתם, רק פחדיה הלא מבוססים של ישראל שמסרבת להיסמך על הביטחון שמציעות לה ערבויות בינ"ל, היא זו שמונעת ממנה לקבל פתרון זה ולהביא לעצמה ולשכניה שלום. האקסיומה הזו של "אין קיום ללא תמיכה אמריקאית" היא מופרכת! ניתן להפריכה ללא קושי בבחינת פוטנציאל המשאבים העצמיים של ישראל באמצעות כלים מדעיים של כלכלה וחקר ביצועים ולהעריך באובייקטיביות את יכולותיה להפיק טכנולוגיות, מוצרים ושירותים ייחודיים שעשויים לשמש ללא קושי כמנופים יציבים לעצמאות אנרגטית, עצמאות כלכלית, עצמאות טכנולוגית ועצמאות מדינית. מיכולות אלה ניתן להפיק מנופים מתאימים לשוק האינטרסים הבינ"ל ולתנאים בסביבה בהם מתקיימת ישראל ולקבלתה מרצון או בכפיה כישות שבה יש לציונות חזקת רוב מתמדת בריבונות האזרחית. בחסות הריבונות האזרחית ובכפוף לה יקיים כל אחד ממרכיביו של עם ישראל, ריבונות דתית, לאומית ועדתית עפ"י תפישת עולמו והשקפתו והריבונות האזרחית הכוללת היא מלאה ובלתי תלויה ומספקת בסיס יציב של ביטחון המהווה מסד בר קיימא להבאת שלום בתנאיה של ישראל! את כל התהליך הזה עד קצה אופק החיזוי שלו המסתיים בעידן של שלום יציב ניתן לבחון בתהליכי הדמיה שאינם מושפעים מהלכי רוח ונפש שהם ככל הנראה הסיבה האמתית להיווצרותה של האקסיומה בדבר תלותנו הקיומית בפטרון מעצמתי. בהתבוננות אמיצה פנימה אל נפשנו היהודית ניתן להבחין בתכונותיה שעוצבו במהלכם של עשרות דורות של היותנו מיעוט גולה מארצו ונרדף על נפשו, דורות שבהן תהליך האבולוציה פיתח בנו תכונות של יכולת לשרוד ועיקרן, תסמונת שטוקהולם קולקטיבית שהפכה להיות תכונה גנטית ובה אנחנו לוקים ללא שמץ של אינסטינקטים ריבוניים המוכלים בתכונותינו המולדות. תמצית התכונות המקננות בתוכנו והמונחלות לבנינו, מתמצות בתפישה המובנת בנו כמובן מאליו שעלינו לחיות תחת חסות הפטרון ותחת אצטלתו כריבון למצוא חסות מפני ההמון ובתמורה להעניק לפטרון ולנתיניו תועלות שהוא הפטרון מפיק מאיתנו כדי לשלוט בהמון ולהעצים את נכסיו. והיה ונקלע לצרה ובאין לנו את הכוח הנדרש כדי להתקומם נגד מר גורלנו וכנגד הקמים עלינו, אין לנו אלא לכֹּף את ראשנו, לפשפש במעשינו ולהאשים את עצמנו בתלאה המתרגשת על ראשנו ולהשתדל להמשיך לרצות את האדון כדי להמשיך ולשרוד או להימלט וכך עד בוא הגאולה שאם לא כן צפוי לנו שמד גופני או רוחני. מהֶלֶך נפש קולקטיבי כזה קשה להשתחרר כשאינך מודע לו כי הוא חלק טבעי ומובנה בנפשך וכל האינטואיציות הנובעות ממנו נראות לך הגיוניות ומובנות מאליהן ובעיקר ערכי המוסר שלך שדרך האופן שבו אתה מקיים את אותם הערכים אתה מקווה שגם אויביך "ידבקו" מהם ויניחו לך לנפשך ולכבשת הרש שלך.
ללא כל אלה נדונה מדינת ישראל להיות לכודה בעימות מתמיד בין ישויותיה המקוטבות, עימות המסכן ומסכל תמידית את אפשרות קיומה כישות מדינית שבה, עם ברכת המיעוטים, יש ללאום היהודי חזקת רוב מתמדת בריבונות הישראלית. ניתן להעריך שמלכוד כזה המשמר בתוכו את מגמות העימות בעידן הנוכחי יביא לחדלון הציונות ולגניזת החזון של מדינת בית ללאום היהודי. סכנה זו קיימת גם אם יובקעו החסמים של "תנאים מוקדמים" ושל "הקונצנזוס הציוני" כיוון שהתומכים מקרב אזרחי ישראל בתפישות האנטי ציוניות לא יתמעטו במספריהם והם ימשיכו להוות, כמו בעת הנוכחית, מסה קריטית של ציבור עוין בעל תקווה לחבל בחזון הישראלי ויכולת בכוח ובפועל לממשה בדרך של התשת הציבור הציוני ושחיקת נחישותו הציונית לטובת אשליית הנהנתנות של זכייה בשקט בתמורה לוויתור על דחפים "לאומניים" ועל כמיהה דתית "קנאית" העומדים לכאורה ביסוד המאבק הציוני. החלופה הנבחרת של חסידי האשליה תמשיך להיות "פשרה אמיצה ומוסרית" שבה יתמוך במסורתיות הפלח באוכלוסיה היהודית שיהיה נכון להמיר את החתירה לריבונות הלאום היהודי בשוויון ריבוני שבו הריבונות מיוצגת על בסיס דמוגרפי של כלל לאומי הארץ ותפישותיהם החברתיות וכל זאת בתקווה שאלה יעניקו ליהודים ולכלל תושבי הארץ ושכניהם, את תום העימות ואת השלווה שאליהם "נכספים כולם".
המנגנון שיש בו את הכוח לחולל את הפלא הזה הוא חוקה ישראלית על כך בשיחה הבאה "הבקעת חסם אחדות העם".
– החלת ריבונות ישראל על ריכוזי התיישבות באיו"ש – ישוב פליטי 1948 מחוץ לגבולות הריבונות של ישראל – הכרה בבלעדיותה של ירושלים כבירת ישראל הנתונה לריבונותה – נוכחות ישראלית באזורי ביטחון מחוץ לגבולותיה
– חוסר בפוטנציאל של משאבים ויכולות ביצוע הנמצאים ברשות ישראל על מנת ליזום מהלכים אסטרטגיים ולהגיב על הזדמנויות על פי צרכיה החיוניים בעודה מגיבה על אתגרים אקוטיים ככל יכולתה. – מחוסר הצדקה לביצוע מהלכים הנתפשים כחיוניים לישראל אבל נתפשים כמקוממים בעיני דעת הקהל והממסדים שמחוץ לגוש האנטי ציוני או כמנוגדים עם ענייניהם העלולים להשפיע השפעה קריטית על יכולתה של ישראל להתקיים ברווחה, בבטחה ובשלום בקרב "משפחת העמים". – חוסר ביטחון הנובע מאמונה מבוססת שאין בידי ישראל את העצמה האדירה שישראל נדרשת להשקיע כדי להתמודד כשגרת חיים עם אתגרי בניינה המואץ על פי תכלית הקמתה וההתמודדות המקבילה והמתעצמת באויביה בעימות בו היא שרויה, ללא תמיכה מעצמתית התובעת מישראל לפעול בתיאום עם ענייני המעצמה ולהעניק למעצמה אשראי שזו תתמיד ותתמוך בישראל ותפצה אותה כאשר קיים ניגוד עניינים או לחלופין תסתכן בהסרת החסות ובעיצומים אם תפעל בעצמאות אסטרטגית ובניגוד עם ענייני המעצמה והישר בעיניה.
תקציר השיחה הבאה – מגמות המצב
בשיחה מתבצעת הערכת מצב ומנותחות ההשלכות של גורמי המצב על הכוחות המנוגדים הקובעים את מגמותיו כאשר בצד הישראלי מנותחים הרתעת הכוח הישראלי והמעשה הציוני ובצד האנטי ציוני שלושת המנגנונים המופעלים כנגד ישראל (טרור, דמוגרפיה, דעת קהל וחוק בינ"ל) ומוצגות המסקנות הבאות: הרתעת הכוח הישראלית נשחקת והיזמה הישראלית משותקת ולעומתם המנגנונים האנטי ציוניים נמצאים בתנופה גוברת של הפקת תוצאות "חיוביות" ועל כן נראה שמגמת העימות על קיומה של הישות הציונית מוטה בעת הנוכחית לכיוון של סיום העימות בחדלון של החזון הציוני.
|
חזון ישראלי 