3. נקודת מפנה

שיחה 3

נקודת מפנה

בקרב רבים מתושביה היהודיים של ישראל מקננת בימים אלה תחושת ספק.

ספק לגבי גורלה של המדינה שמעורבת בו חרדה מפני אי הוודאות לגבי הגורל שמצפה לנו בעתיד, עתיד שאינו מנבא לנו טוב וזאת על רקע המתרחש בהווה ועל רקע משקעי הזיכרונות מעברה הקרוב והרחוק של האומה היהודית.

גרוע מכך, לא מעטים איבדו תקווה שההשקעה שהם משקיעים בעתיד הקושר את גורלם עם גורל המדינה, הִנה השקעה נבונה ובטוחה.

בייאושם מהמדינה מפנים המפקפקים את מבטם לאפיקים של השתקעות במחוזות זרים או מטילים יהבם על כוחות עליונים הנוטים חסד לשומרי אמונים בחריצת גורלם.

יש גם שמנתקים עצמם מדאגות העתיד ומתמכרים למיצוי הנאות החיים ויהיה מה שיהיה.

ויש עוד אחרים שמתמכרים לאשליות של מציאות מדומה שבה מעשים ראויים ומוסריים כלפי שונאים ואויבים של היום יהפכו מחר את משנאיהם לבני ברית אוהדים.

לעומת כל אלה יש אחרים, רבים וגם טובים והם כנראה הרוב, שאינם מאבדים תקווה למרות הספק וישנם אף כאלה שאינם מגיעים כלל לידי ספק ובוטחים בעתיד המדינה.

כך או אחרת גם אלה שאינם ספקנים וגם אלה שאינם מאבדים תקווה למרות ספקנותם, אלה וגם אלה נראה שאינם מסכימים עם הדרך בה המדינה מתמודדת עם "המצב" או שאינם מזהים את האופן הנכון שבו ראוי להתמודד עם "המצב".

ניתן להעז ולהעריך שגם כל מי שיש בו תקווה חי בתחושה שלעת הזאת, תהליך הקיום של המדינה על פי תכלית הקמתה גם אם אינו גולש לפי פחת, נמצא לפחות ב"מבוי סתום".

וכך, כל מי שהִנם הרוב ואינם מוכנים לשים את נפשם אך ורק בכפם של חסדי השמים, מצפים למפנה.

הציפייה היא למפנה שמקורו במעשה ארצי של הנהגה שקולה הפועלת בהגיון מעשי כדי להבקיע את המבוי הסתום שאליו נקלע תהליך הקיום של החזון הציוני ומדינת ישראל כמגשימת החזון.

אלא שתוך כדי הציפייה למפנה שיביא לעתיד מבטיח נלחמים הציונים בינם לבין עצמם בשצף קצף פלגני על הדרך "הנכונה והצודקת" אשר לשיטתו של כל פלג, היא הערוץ הישראלי שראוי לזרום בו כדי להגיע ל"ציון" שאותה מבטיח החזון הציוני.

במאבקם זה בזה על דרכם לא רק שהם מתגברים את הסתימה שבמבוי החסום בלאו הכי אלא גם מטים במחלוקתם הפלגנית את מגמות "המצב" לכיוון של "אין עתיד" כשהם מאפשרים לגורמים שונאים ואויבים לאושש ולטפח במעשים את תקוותם שלהם להביא לחדלונה של "הישות הציונית" הנתפסת אצלם כאפיזודה ההיסטורית מסוכנת שאחת דינה, לחלוף מהעולם.

על רקע זה, החלטתי להציג בפניכם דרך אפשרית שמוליכה להשגת שתי מטרות:

א. גישור על פני הפערים שאותם יוצרים הניגודים במרקם הישראלי שמחוללים את הגורמים למצב הנוכחי ולמגמות הנגזרות ממנו.

ב. יצירת תנאים אפשריים להתנעה יזומה ובלתי תלויה באחרים של תהליכים מדיניים, חברתיים, ביטחוניים וכלכליים שיקנו לישראל יכולת לשלוט בגורלה ולהביאו בביטחון לעתיד של רווחה ושלום ברי קיימא.

השגת שתי המטרות תביא את "המצב" הנוכחי ל"נקודת מפנה" שאותה יעצבו שלושה גורמים חדשים שישנו את המציאות הנוכחית למציאות שבה תתאפשר הפעלת יוזמה לשינוי מגמות המצב הנוכחיות ואלה הם:

• קונצנזוס ציוני ודמוקרטי – נטילת הסמכות להחלטה לגבי עתיד הגבולות המדיניים של מדינת ישראל והאחריות לעיתוי ההחלטה מהנהגת המדינה והעברת האחריות והסמכות לשתי החלטות אלה לידי אזרחי ישראל באמצעות משאלי עם שבהם תתקבלנה ההחלטות וכן יקבעו תנאי הסף של מדינת ישראל לכניסתה למו"מ מדיני על הסדרת יחסים מדיניים עמה בגבולות ריבונותה החוקתית כפי שכוננו ע"י הגוף הריבון בישראל באמצעות משאלי העם.
• עצמאות – עיצוב מדיניות שלטונית המציבה את תכלית הקמת המדינה כיעד-על למשאבי המדינה ומשק המדינה וגיוסם במאמץ סינרגטי ליצירת אי תלות מדינית וכלכלית של המדינה בהסכמות מראש של איזשהו גורם מלבד רצון העם וצורכי קיומו במימוש הקונצנזוס והגשמת החזון הישראלי של דמוקרטיה ציונית.
• חוקה – יצירת תקנון אזרחי שיציב עקרונות ברי קיימא לעיצוב אורח חיים ישראלי שיגשים את החזון הציוני על בסיס אחדות דמוקרטית של אזרחי ישראל המרכיבים את עם הארץ על כל לאומיו.

בהינתן מצב שבו פועלים שלושת הגורמים, קונצנזוס ריבוני, עצמאות מדינית וכלכלית וחוקה דמוקרטית, בהינתן כל אלה יתאפשר להנהגת המדינה להפעיל יוזמות לצורך השגת שליטה בגורלה חרף הימצאותם של גורמים מבית בקרבה ושל גורמים מבחוץ בסמוך לה ואלה גם אלה מתנכלים לקיומה כישות ציונית.

המאמץ הדינמי הזה לשמור על הטיה קבועה לטובת ישראל של מאזן הכוחות בין ישראל והכוחות המתעמתים עמה צריך להתמיד עד לדעיכת העימות וגניזתו עם בוא השלום.

עד בוא השלום המאמץ לשלוט בעימות, שצפוי להיות מאמץ רב-דורי, חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של המדינה כדי להבטיח את שתי מטלות היסוד עליהן נסמך הקיום הנאות של כל אשר בה ולהוציאן לפועל על-פי סדר קדימה ההכרחי להצלחתן:

א. קדימה ראשונה – לשרוד במעטפת ביטחון

ב. קדימה שנייה – לשגשג במעטפת רווחה

בשיחות הבאות לא נרבה לדון ב"מה" צריך להשיג כתנאי ליכולת ליזום (משמע: להשיג קונצנזוס, עצמאות, חוקה) שהרי כל בר דעת יכול לשער שאלה הם יסודות חיוניים לקיומנו ולכן נקדיש מהשיח ל"מה" רק את הנדרש כדי ללבן את חיוניות התנאים והקשרם המשותף.

את עיקר השיח נקדיש לחלק המתסכל של נוסחאות הפתרון כלומר ל"איך":

איך מתגברים על תהום המחלוקות ומגיעים לקונצנזוס

איך מתגברים על התלות הכלכלית והמדינית ומגיעים לעצמאות

איך מתגברים על מגדל בבל האזרחי המאפיין את אורח החיים במדינה ואת אופן התנהלותה ומגיעים לחוקה שתספק תקנון קוהרנטי המסדיר חוקתית את הכאוס המתחולל סביבנו ובתוכנו ומחבל בסדר החברתי והשלטוני ללא תקנה.

אלא שאין ככל הנראה די בידיעת ה"איך" גם אם יהיה חדשני ונועז ויציב בפנינו פתרונות חלופיים לשגרת המעשה שאנחנו רגילים בה, שכּן גם אם לפתרונות החדשים הללו יהיה פוטנציאל מבטיח, כי עדיין תשאל השאלה היישומית, האם זה אפשרי?

"האם זה אפשרי" היא שאלה שמקורה הוא בדרך כלל בשמרנות מבורכת שמגוננת עלינו מפני תפניות "הרפתקניות" משגרת חיים מוכרת ומובנת לנו, אפילו אם השגרה היא קלוקלת ומצריכה תיקון.

מטבעה, השמרנות נסמכת על הגיון שמחזק את האינרציה של מעשי השגרה מכוחן של אקסיומות מובנות מאליהן שבהן נבחנות אינטואיטיבית חלופות "מהפכניות" וכך מנמק ההיגיון את חוסר התוקף של רעיונות יוצאי דופן:

"אין סיכוי שזה יקרה…" או
"אין אף אחד בעולם שיסכים לזה…" או

"אף אחד לא ייתן לנו לעשות את זה…"

וכיוצא באלה הגיונות נחרצים המעוגנים באינטואיציה שאין להפריכה המגנה עלינו מפני "אופנות" מסוכנות ובנות חלוף, הגיונות התומכים בצורך המגונן למנוע מאיתנו "הכנסת ראש בריא למיטה חולה" והתמודדות עם יעדים נכספים שהיותם מחוץ להישג היד היא "עובדה" וחתירה להשגתם יוצרת אך רגשות שליליים והרסניים המעיבים על הביטחון של שגרה מוכרת.

בשיחות נעשה ככל שניתן כדי להוכיח שה"בלתי מקובל" בנסיבות של היום, איננו בהכרח בלתי אפשרי.

לשם כך נגייס את העבר שלנו ואת האופן שבו הפך הבלתי מקובל של אז למקובל ולאפשרי של היום.

בעיקר נדגיש את תרומת התובנות שהפיקו אי אז, מהפכים "בלתי אפשריים" בתפישות, שגרמו לקבלת תוצאות, שעתה נתפשות כמובנות מאליהן ושבלעדיהן ברור לכל שאין קיום ואין חיים.

נושאים לדיון:

• האם העימות שבין מדינת ישראל לבין ישויות מדיניות, לאומניות ודתיות המבקשות להביא לחדלונה של "הישות הציונית" הוא איום של ממש על קיומה של המדינה על פי תכלית הקמתה ועל עיצוב מהותה כבית ומולדת לכל אזרחיה וצאצאיהם?
• על פי איזה מאפיינים מזהים ישות אנטי ציונית: דעת קהל? סטטוס יחסים עם ישראל? פעילות עממית או ממסדית נגד ישראל בזירות העימות שבהן היא פועלת פעילות ריבונית, כלכלית, מדינית, חברתית? בניין עוצמות להתמודדות נגד ישראל? חינוך והטפה ממסדית וציבורית נגד זכות הקיום של הישות הציונית? הצהרות מנהיגות לגבי התנאים לסיום העימות עם ישראל והשלכת משמעותם המעשית על המשך קיום הישות הציונית?
• האם העימות הוא עימות טוטלי בכל ממדי הקיום של המדינה לרבות הממד הפיזי / ביטחוני, הממד הכלכלי, הממד המדיני והממד החברתי או שהאיום הקיומי מוגבל למעשה רק לממדים מסוימים?
• האם ישראל ניצבת בעימות מול אוסף ישויות שכל אחת או כל קבוצה מהן מתעמתת באופן עצמאי ובלתי תלוי באחרות או האם ישראל ניצבת מול חזית ישויות המתואמת קוהרנטית ע"י השאיפה להביא לחדלון "הישות הציונית" ומשתפות לשם כך פעולה ביניהן?
• כיצד נכון להעריך מנקודת הראות של הישויות האנטי ציוניות המעורבות בעימות, את התוצאות האפשריות של סיומו והאם נלקחת על-ידן אפשרות אחרת מלבד האפשרות של הבסת הישות הציונית בכל עתיד שהוא ו"בכל מחיר" כולל מחירי מלחמה או מחירי תדמית של משתפי פעולה למראית עין עם ישראל בעניינים מוגבלים להפקת תועלת מבלי להזיק לעניין המשותף של הבאת חדלון על הישות הציונית.
• האם דרוש למדינת ישראל מפנה בתפישת הניהול של העימות שבו היא שרויה כדי להיחלץ מ"המצב" הנוכחי?
• האם עוצמת העימות, הסכנות הגלומות בו, והנחרצות, ההתמדה ופוטנציאל המשאבים שעליהם נשענים אויבי המדינה, מעוררים צורך המחייב להעמיד בראש סדר העדיפויות הלאומי את המאמץ הציבורי והפרטי לשלוט בעימות ולהביא לסיומו בתנאי שלא יאבד צביונה כמדינת הלאום היהודי שמהווה בית ומולדת לאזרחיה וצאצאיהם, בני כל הלאומים והדתות?

נא להקיש הערות לנושא השיחה

לכל המשתתפים, איחולים לדיון פורה.

תקציר השיחה הבאה– גורמי המצב
ביסוד השיחה עומדת ההנחה שהגורם העיקרי המשפיע על המצב ומגמותיו הוא העימות בין מדינת ישראל לבין הישויות האנטי ציוניות המונעות ע"י לאומנות ערבית, אמונה מוסלמית ונגדה יהודית לציונות ובמעגל רחוק יותר אנטישמיות וניגוד עניינים בין ההגשמה הציונית לבין ענייניהם של גורמים בקהילייה הבינ"ל האדישים לגורל ישראל ומנצלים את העימות לתמיכה באנטי ציונות לתועלת ענייניהם.