על סף מלחמת אזרחים

מכלול של זהויות לאומיות, זהויות דתיות וזהויות עדתיות וזהויות אחרות ביחד מרכיבים את המכלול שנקרא "עם ישראל"

 

ובמדינת ישראל נפל דבר!

 

באבחת התפרצות אלימה האוחזת כאש בשדה קוצים בכל רחבי המדינה,  נקרע מרקם היחסים העוטף את
לאומי הארץ ומהשבר פוקעת מורסה המלאה בשנאת זרים המאיימת להפוך למלחמת אזרחים.

 

האם ניתן לרפא את המורסה של שנאת זרים מתכולתה הרעילה?

האם ניתן למנוע את האיום במלחמת אזרחים ולאחות את הקרע?

 

יש הטוענים: 

·       73 שנים נארג מרקם יחסים של חיים בצוותא של הרוב האזרחי הדומם במדינה.

·      אלא שהרוב האזרחי הדומם שבוי בידי מערכת פוליטית שאינה מייצגת זהות ישראלית אחודה אלא מייצגת ניגודי זהות לאומיים, דתיים ועדתיים

·      מטבעם של מפלגות המתחרות על כוח שלטוני המופעל לתועלת מיגזרי הזהות שלהם, הן מבססות את הנאמנות לדגליהן על טיפוח והנצחת היריבים הפוליטיים שזהותם הלאומית ו/או הדתית שונה משלהם, כאויבים וכמי שתביעתם ההיסטורית למעמד ריבון ארץ נחותה מזו שלהם ואולי בלתי לגיטימית בעליל.

·      בניגוד למערכת הפוליטית המקוטבת קמים בימים אלה, ימי הפרעות של ערבים ויהודים אלה באלה, שוחרי הטוב מקרב כלל הרוב האזרחי הדומם בציבור הישראלי וטוענים שתי טענות:

 

א. רובו הדומם של הציבור היהודי והערבי במדינת ישראל דוגל בדו קיום שוויוני של בני שני הלאומים
בצוותא אזרחי.

ב. רק מיעוט שנטועה בו קיצוניות לאומנית או קיצוניות דתית השוללת את זכות קיומו של האחר, פורע את החוק ובהשראתם המסיתה של המערכת הפוליטית וההנהגות האידיאולוגיות הקנאיות, נוטל מיעוט מוסת את נשק הטרור ויוצא למלחמת חורמה גזענית במי שזהותו הלאומית או זהותו הדתית שונה.

 

ונשאלות שאלות על התוקף העובדתי של טענותיהם התמימות של שוחרי הטוב.

 

ונשאלות שאלות על משקלה של הכמיהה לאמנציפציה שמתבטאת בריבונות לאומית ודתית הנטועה בלבבות תושבי הארץ שהגשמתה אצל האחד היא לכאורה חדלונה אצל האחר.

 

ואלה השאלות:

 

·     האומנם רק מיעוט ורק השראה הפוליטית והסתה רעיונית מביאים לפרעות הקורעות את מירקם החיים האזרחי?

·     האם זרעי העימות הלאומי אינם מובנים בתת התודעה של כלל האזרחים המהווים את הרוב הדומם?

·     האם העימות הנצור בלבבות איננו מחכה רק להזדמנות ולהדק כדי לפרוץ כעימות גלוי המתלקח בין מחנות הלאום והדת גם של הרוב האזרחי הדומם?

·     האם הסנטימנט של נאמנות לאומית המובע בחמת זעם צדקנית כנגד זכותו הריבונית של היריב/אויב להחיל את אורח חייו על הארץ המשותפת, לא יביא כליה על הסיכוי לחיים בצוותא אזרחי למרות עניינו המוצהר של הרוב הדומם בדו קיום חרף ניגודי הזהות הלאומים והדתיים?

 

לנו, בני העם היהודי יש תשובות לשאלות האלה הצרובות בעברנו:

 

·     אנו בני הלאום היהודי נשאנו בליבנו כאלפיים שנה ועשרות דורות בגולה את השאיפה לכונן מחדש את ריבונות הלאום היהודי במולדת ממלכותיו.

·     כנגד כל סיכוי לשרוד ולהגשים את החלום כוננה מדינה שתכלית הקמתה היא ציונות.

·     "ציונות" משמעה: מימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית בארץ ציון.

·     גם אם המפעל הציוני הוא ייחודי בתולדות האנושות השאיפה להגשמת הזהות הלאומית כישות ריבונית בארץ המחייה של עם הארץ היא אוניברסאלית והיא אבן בניין קיומית המושגת מאז ומעולם בכוח הזרוע ובסבלנות אין קץ.

 

מכאן המסקנות הבלתי נמנעות:

·     אין לצפות שהשאיפה הלאומית ו/או הדתית האוניברסאלית, לכינון ריבונות והאינסטינקט להגשמתה יפעלו אחרת גם בקרב המרכיב הלא יהודי מקרב הרוב האזרחי הדומם.

·     אם כך קורה ואין סיבה להניח אחרת, אפשר להניח שישמר האיום המתמיד על מרקם החיים האזרחי עד כדי סכנה להמרתו במלחמת אזרחים..

 

אמנציפציה זקוקה לריבונות כדי להתממש ולכן "אין הקומץ משביע את הארי" ואין די במתן "זכויות" ו"שוויון" כדי לספק את הרעב של מיעוט לרכוש לזהותו מעמד של ריבון בארצו קרי: הכוח העצמאי של ישותו הלאומית ו/או הדתית להשליט את אורחות חייה בארצה.

 

לנטרול פוטנציאל "הטבעי" של עימות בין הריבון ובין נתינים משוללי ריבונות ובמקרה של מדינת ישראל בין ישות לאומית/דתית שיש לה חזקת רוב בריבונות (ציונים) לבין ישות זהה שיש לה חזקת מיעוט (ערבים) דרוש פתרון המסוגל להתעלות ולכפות על יצרי הריבונות משטר חיים של קיום אזרחי בצוותא.

·     את פוטנציאל העימות בין "רוב" ל"מיעוט" ניתן לגנוז רק באמצעות מנגנון שיצליח לסנתז בהרמוניה את הניגודים של הזהויות האזרחיות המרכיבות את מכלול הלאומים והדתות הנקרא עם ישראל

·     המנגנון הזה הוא תקנון המותאם לצרכי הקיום של מדינת ישראל וכל אשר בה ותכליתו:

1)    להגדיר את תכלית הקמתה של מדינת ישראל (הציונות) כגורם הקוהרנטי המכונן את התקנון ומגדיר את היחסים בין מרכיביו ותפקודיו.

2)    לעצב את זהותה האזרחית של מדינת ישראל כמעטפת הרמונית לזהויות של מכלול מרכיביה

3)    לעצב זהות אזרחית אחודה לאזרחי מדינת ישראל

4)    לעצב את תכונותיה של מדינת ישראל

5)    לעצב ערכי מדינה שינחו את אורח החיים האזרחי במדינת ישראל

6)    לעצב את עקרונות יסוד למבנה וההתנהלות של מוסדות המדינה

·       תקנון זה הוא חוקה אזרחית שבנוסף להגדרות המעצבות את מהותה האזרחית של מדינת ישראל וכל אשר בה, מתפקדת גם כאמנה חוזית המגדירה את ההתחייבויות ההדדיות המתקיימות בין המדינה לאזרחיה.

 

חוקה אזרחית המכוונת לשלב בתואם את ניגודי הזהויות של מרכיבי החברה האזרחית צריכה להצטיין בתכונות הבאות:

 

·      להעניק זהות אזרחית לכל נתין של ריבונות המדינה שיש לו זכות טבעית להיות אזרח במדינה ובלבד שימלא ארבעה תנאי יסוד:

1)      יעתור בתום לב ובנפש חפצה בבקשה לרשויות המוסמכות להעניק לו אזרחות.

2)      יוכיח שרכש ידע ו/או ניסיון בהלכות אורח החיים האזרחי במדינת ישראל במידה המבטיחה את יכולתו להסתגל לאחריות המוטלת עליו כאזרח המדינה.

3)      ישבע אמונים לכבד את מדינת ישראל ולקיים את חוקתה כדי לקבל אזרחות.

4)      ימלא בנאמנות את התחייבותו כאזרח לציית לחוקה על פני כל ציווי אחר שאינו מתיישב עם
הוראותיה.

·      לספק ככל האפשר את שאיפתם של נתיני ריבונות המדינה לקיים ריבונות התואמת את זהותם בשלושה ממדים:

1)      ריבונות יחסית בחזקת הריבון במדינה, בהתאם למשקל הסגולי של זהותם הלאומית כפי שיקבע בחוקה האזרחית.

המשמעות: הענקת רוב חוקתי בחזקת הריבון ללאום היהודי מתוקף תכלית הקמתה של מדינת ישראל והצורך של לאומי המיעוט ובראשם הלאום הערבי להסתגל להוראה המכוננת של החוקה, לוותר על הדמוגרפיה כמפתח הקובע את חלקו בחזקת הלאום עפ"י משקלו הדמוגרפי בציבור הבוחרים האזרחי שהוא הריבון במדינה (כנהוג ברפובליקה, אם כך תקבע החוקה)

2)      ריבונות שוויונית במרחב הציבורי של המדינה

המשמעות: שוויון זכויות אזרחי לכל אזרח במדינה למעט הזכות להתמנות למשרה שלטונית המהווה סמל ריבונות ושמורה לבני הלאום היהודי ומייצגת את היותה של המדינה, מדינת הלאום היהודי.

3)      ריבונות ייחודית במרחב הפרטי של זהותם.

המשמעות: הענקת אוטונומיה שלטונית לקבוצות אזרחיות בעם ישראל שהאזרחים המשתייכים אליהן מתוקף זהותם הלאומית המשותפת, ימנו מקרבם נבחרים כדי לנהל אורחות חיים ייחודיים לזהותם בכפוף להוראות החוקה וריבונות המדינה.

 

אבל, אין קפיצות דרך.

 

·      חוקה, ככל שהיא נותנת תשובה לחולי של העדר זהות ישראלית שתאחד את אזרחי המדינה כזהות ראשית הניצבת בראש דרג הזהויות של עם ישראל שאותן היא מכילה בהרמוניה, צריכה להבקיע חסמים בדרכה להגשמה ואלה הם:

1)      הקמת קואליציית רוב כלל ציונית שתרכיב ממשלה של כל המפלגות הציוניות ללא השתתפות מפלגות לא ציוניות המייצגות זהות לאומית או זהות דתית או זהות עדתית הנדרשת למילוי המשימות הבאות:

          
א.    טיפול בצבר המשברים האקוטיים שיצרו מגיפת הקורונה  התפרצות הזעם דמוית "האביב הערבי" של ערביי ישראל והתפרצות הלחימה עם החמאס.

           
ב.  קביעת גורל הריבונות באיו"ש והכללים להסדרים מדיניים בין ישראל לפלסטינים שבהם נדחה על הסף "הפתרון לבעיה הפלסטינית" בנוסח עמי ערב והעולם המוסלמי

           
ג.   כינון חוקה אזרחית למדינת ישראל.

2)      הרכבת ממשלה ציונית בשיטת סבב אוטומטית הנעשית ללא משא ומתן קואליציוני ומבטאת באופן ישיר את רצון הבוחר על פי תוצאות הבחירות,

3)      העברת הכרעות בנושאים עקרוניים השנויים במחלוקת אידיאולוגית בין חברי הקואליציה (כגון גורל הריבונות באיו"ש וכינון חוקה) למשאלי עם.

 

בתפריטי אתר זה ניתן למצוא מענים מפורטים ומנומקים לבעיות העומדות במרכז קיומה של מדינת ישראל.