עיקרי האסטרטגיה האנטי ציונית:
I. ניצול מהותה הדמוקרטית של ישראל והעדרו של קונצנזוס ציוני על דרכי ההגשמה של החזון הציוני במתכונת ישראלית, כדי לעודד את הפיכת מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" שבה יחברו ברבות הימים כוחות אנטי ציוניים וכוחות האדישים לציונות ויאפשרו את השלטתם של הלאומיות הערבית ודת האסלם על ריבונות המדינה ויהפכו את אזרחיה היהודים למיעוט גולה בארצו.
II. אופיו של הלאום היהודי וחתירתו המתמדת לשלום ולפשרה עם סביבתו העוינת בתמורה לתחושת ביטחון קיומי מיידי וחיי רווחה מאפשר לנצל תכונות אלה כדי לצמצם את מדינת ישראל ושאיפות האמנציפציה של הלאומיות היהודית ל"ממדיהם הטבעיים" עד הפיכתם לתת מסה קריטית להגשמת הציונות.
III. כמנוף לאסטרטגיה משמש "הפתרון הצודק לבעיה הפלסטינית" שיישומו "מבטיח" למדינת ישראל את ה"שלום" המיוחל ושוחק באופן בלתי הפיך את המסה הקריטית של תקווה הנדרשת ללאום היהודי כדי להגשים את הציונות כתכלית הקמתה של מדינת ישראל.
IV. באופן מעשי מותנים כל ההסדרים המדיניים שבין ישראל לישויות ערביות הנועדים להבטיח "שלום ונורמליזציה" ביישומו של "הפתרון הפלסטיני" ואין זה משנה באיזה אופן הם מתקבלים בדעת הקהל בישראל כהגשמת משאלות. ייעודם ארוך הטווח הוא לשרת את האסטרטגיה האבולוציונית שתכליתה לנוון את הישות הציונות כישות ריבונית בארץ ישראל רבתי.
חזון ישראלי 