תהליך הרכבת ממשלה בכנסת ה-24
תמצית
א. הנחת העבודה שעליה מבוסס המסמך היא, שלא תורכב ממשלה בתקופת הכהונה של הכנסת ה-24.
ב. במהלך כהונת הכנסת עד לפיזורה יגרום גוש "השינוי" לשני מהלכים פרלמנטאריים:
· בחירת יו"ר כנסת מטעם גוש "השינוי" שיאפשר עבודת חקיקה שאותה צפוי שימנע יו"ר מטעם גוש "ההמשך"./
· חקיקת חוק נגד הטלת תפקיד הרכבת ממשלה על ח"כ הנאשם בפלילים.
ג. כתוצאה ממהלכי "השינוי", יתרחשו בתקופה שבין פיזור הכנסת ה-24 והבחירות לכנסת ה-25, שני מהלכים מכוננים יאפשרו הקמת קואליציה ציונית והם:
· החלפת ראש ממשלת המעבר המכהן ברוה"מ החליפי.
· הוצאתו של רוה"מ שהוחלף מרשימת המועמדים האפשריים להרכבת ממשלה עקב החוק המונע תפקיד זה מנאשם בפלילים.
ד. בעקבות שני המהלכים, תוסר העילה המרכזית לאי היכולת להקים קואליציה ציונית בלי שותפים שמרכז עניינם הם אינטרסים מפלגתיים צרים ולא טובת המדינה והעם.
ה. עדיין יוותרו על כנן שלוש סוגיות יסוד הדורשות כינון ע"י הכנסת ה-25 והממשלה שתורכב:
· אימוץ מנגנון שיכריע בין המחלוקות התפישתיות של מרכיבי הקואליציה על הדרך המיטבית להגשמת החזון הציוני המיושם במדינה הנשלטת ע"י העם ומתנהלת במשטר דמוקרטי.
· אימוץ תפישה משותפת של החסמים המעכבים את הגשמת החזון הציוני ותכנון והפעלת המנגנונים להסרתם.
· כינון מנגנון חוקתי להיחלצות משק המדינה ממשברי המגפה והפוליטיקה שאליהם הוא נקלע.
א.מסמך זה היינו הערכת מצב הנערכת לאחר ספירת הקולות של הבחירות לכנסת ה-24 שהתקיימו ב-23 מרס 2021.
ב.כמו בבחירות לכנסת העשרים ואחת, העשרים ושתיים והעשרים ושלוש, שכולן התקיימו בתוך תקופה קצרה גם הבחירות לכנסת ה-24 הסתיימו ללא הכרעה.
ג.השאלה שלא הוכרעה היא: לאן נוטה דעתו של רוב ציבור ולאיזה קואליציה של מפלגות הוא מעדיף למסור את הסמכות להרכיב ממשלה, באמצעות החלטת נציגיו הנבחרים לכנסת.
ד.האירועים והחוויות שבהן התנסה הציבור במהלך תקופה של 23 חודשים שבין הבחירות לכנסת ה-21 לבחירות לכנסת ה-24 ותוצאות הבחירות מלמדים שהציבור גיבש דעה ברורה יותר לגבי השאלה של הסמכות להרכיב ממשלה, שלא הוכרעה בבחירות הקודמות.
ה. הגוש הקואליציוני שאיתו מזדהה רוב ציבור הבוחרים הוא גוש מפלגות ציוניות שלרוב שוללות אפשרות של הקמת ממשלה ע"י מועמד הנאשם בפלילים או למצער מעדיפות שלא לשרת תחתיו בממשלת קואליציה.
ו. גוש זה שעדיין לא גובש סופית ייקרא במסמך זה "גוש השינוי" והיפוכו יקרא "גוש ההמשך".
ז. נותרה עדיין השאלה האם גם מנהיגי המפלגות יבינו עד תום את המסר ויתעלו מעבר לאמביציות הפוליטיות ויתרמו את כוחם הפוליטי למאמץ ציוני משותף?
ח.הנחת המסמך היא שדעת ציבור מגובשת ובעלת רוב ברור, תבוא לידי ביטוי רק בבחירות לכנסת ה-25 (שבז'רגון הישראלי מכונות "הבחירות החמישיות").
ט. עד לאותן בחירות ניתן לחזות את האופן שבו יתנהלו שני תהליכים פרלמנטאריים המוצגים בטבלה:
· תהליך ראשון – המאבק להרכבת ממשלת קואליציה בין שני גושים שנאבקים ביניהם בסוגיה האם ראשות הממשלה תימסר לידי יו"ר מפלגת השלטון המכהן כיום כראש ממשלה או לא.
· תהליך שני – המאבק בין שני גושים בסוגיה האם לנטרל את יכולתה של מפלגת השלטון הנוכחית להרכיב בעתיד ממשלה המבוססת על קואליציה שענייניה מנוגדים לעניין של קיום המדינה עפ"י תכלית הקמתה כישות ציונות המגשימה את חזונה תחת שלטון העם במשטר דמוקרטי.
2. תהליך עבודת הכנסת ה-24 עד לבחירות לכנסת הבאה
הערה: סעיף 2 בכפוף למועד הנחת התוצאות הסופיות על שולחן הנשיא.
מקרא: תהליך ראשון – בצבע שחור, תהליך שני – בצבע אדום.
|
1) |
יום שלישי 23 מרץ 2021 |
יום הבחירות שהיו לכנסת 24 |
|
2) |
יום שלישי 30 מרץ 2021 |
התחלת סבב א' הרכבת ממשלה |
|
3) |
יום שלישי 06 אפריל 2021 |
כינוס מושב הכנסת |
|
4) |
יום שלישי 06 אפריל 2021 |
בחירת יו"ר כנסת (יש עתיד) |
|
5) |
יום שלישי 27 אפריל 2021 |
הארכת סבב א' |
|
6) |
יום שלישי 11 מאי 2021 |
בחירת מועמד סבב ב' |
|
7) |
יום שישי 14 מאי 2021 |
תחילת סבב ב' |
|
8) |
יום שישי 04 יוני 2021 |
אישור מועמד הכנסת לסבב ג' |
|
9) |
יום ראשון 06 יוני 2021 |
תחילת סבב ג' |
|
10) |
יום חמישי24 יוני 2021 |
חוק נגד מועמד לרוה"מ עם כתב אישום |
|
11) |
יום ראשון 27 יוני 2021 |
פיזור הכנסת ה-24 |
|
12) |
יום ראשון 27 יוני 2021 |
התפטרות נתניהו ומינוי מ"מ |
|
13) |
שבת 25 ספטמבר 2021 |
תום המתנה לבחירות לכנסת |
|
14) |
יום שלישי 28 ספטמבר 2021 |
יום הבחירות לכנסת ה-25 |
|
15) |
יום שלישי 01 אוקטובר 2021 |
מינוי גנץ לראש ממשלת מעבר |
|
16) |
יום שלישי 05 אוקטובר 2021 |
התחלת סבב א' |
|
17) |
יום שלישי 26 אוקטובר 2021 |
הקמת קואליציה ציונית |
בנוסף לתרחיש המתואר בטבלה נכון להניח שיש עוד שני תרחישים אפשריים שסבירותם אינה זניחה אך סבירותה היא בדרגה נמוכה ואלה הם:
א. תרחיש א':
מהומות אזרחיות אלימות שאותן עלולים להצית כמה גורמים:
·חקיקת החוק למניעת מועמדות להרכבת ממשלה ממועמד הנאשם בפלילים
·פרישה מאולצת עפ"י חוק, של מועמד גוש "ההמשך" ממועמדותו להרכבת ממשלה.
·פרישתו על פי הסכם הרוטציה של מנהיג גוש "ההמשך" מתפקידו כראש ממשלת מעבר.
·התנהלות בלתי מתפשרת של משפטו של ראש הממשלה המכהן, באופן שיפורש ע"י תומכיו כהתנגשות מתוך כוונת "זדון" של מערכת המשפט, עם "חובתו" לכאורה של בית המשפט, להתנהל עפ"י "רצון העם" ולאפשר לרוה"מ להקדיש את כל מאודו לענייני המדינה.
ב. תרחיש ב':
הקמת ממשלה צרה או ממשלת מיעוט או ממשלת רוטציה בראשות הליכוד אשר תשהה את תהליך הבחירות לכנסת ה 25 לתקופה של כשנתיים (עד 2023) שמאז קום המדינה זה משך הזמן הממוצע , שבו ממשלות כאלה שורדות.
4. תרחיש בחירות "חמישיות" – הגורמים
א. הבחירות לכנסת ה-24 יצרו שני גושים הנאבקים על השלטון:
· גוש "השינוי" שעיקרו מפלגות ציוניות (7) המחזיקות ביחד 58 מנדטים ומפלגה אחת לא ציוניות המחזיקה 6 מנדטים וכוחם הכולל 64 מנדטים.
· גוש "ההמשך" שעיקרו תמהיל של מפלגות ציוניות (2) המחזיקות ביחד 36 מנדטים ומפלגות לא ציוניות (3) המחזיקות 20 מנדטים וכוחם הכולל 56 מנדטים.
ב. הרכב הגושים הוא נזיל אבל גמישות התצורה של הגושים מוגבלת ע"י הגורמים הבאים:
· סירוב של 6 מתוך 9 המפלגות הציוניות בכנסת (למעט הליכוד, הציונות הדתית, ימינה) לכהן בממשלה שהעומד בראשה נאשם בפלילים.
· סירוב מוחלט של שתי מפלגות ציוניות (הציונות הדתית, ימינה) להיכלל בקואליציה הנתמכת "מבחוץ" ע"י מפלגות ערביות המייצגות לאומיות ערבית ודת אסלאמית ואינן מכירות בלגיטימיות של הציונות
· סירוב המפלגות חרדיות להיכלל בקואליציה שאינה מחויבת מלכתחילה בנאמנות להסדרים המשרתים את עניינם המגזרי.
· סירוב של מפלגות ציוניות (יש עתיד, ישראל ביתנו) להיכלל בקואליציה עם מפלגות דתיות המחייבות את מרות ההלכה הדתית על תקנון אזרחי המנחה חוקתית את אורח חיי המדינה וכל אשר בה.
· סירוב של מפלגת ימינה לאפשר בחירות חמישיות.
ג. דרגות החופש שמאפשרות מגבלות הגמישות מעצבות 3 תצורות למבנה הגושים על בסיס תצורת הבסיס המתוארת במפת הגושים:
· תצורה א':
1) תצורת גוש "ההמשך": רע"מ (4+) תומכת מבחוץ בגוש "ההמשך" ויהדות התורה (7-) נגרעת, אין אפשרות לתמיכת ימינה.
§ תוצאה: לגוש ההמשך יש 56-7+4 53 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש ההמשך אין די מנדטים להרכבת ממשלת רוב
§ מאזן בכנסת: לגוש ההמשך בתמיכת רע"מ 56 מנדטים "מיעוט קולות" להצבעות בכנסת.
2) תצורת גוש "השינוי": הרשימה המשותפת (6+) תומכת מבחוץ בגוש השינוי וימינה (7-) נגרעת (אך נמנעת מתמיכה בגוש ההמשך הנתמך ע"י רע"מ).
§ תוצאה: לגוש השינוי יש 64-7 57 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש השינוי אין די מנדטים להקמת ממשלת רוב.
§ מאזן בכנסת: לגוש השינוי בתמיכת הרשימה המשותפת 64 מנדטים המהווים "רוב קולות" להצבעות בכנסת.
· תצורה ב':
1) תצורת גוש "ההמשך" רע"מ אינה תומכת מבחוץ (4-) ימינה מצטרפת לגוש (7+).
§ תוצאה: לגוש ההמשך יש 56+7-4 59 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש ההמשך אין די מנדטים להרכבת ממשלת רוב
§ מאזן בכנסת: לגוש ההמשך בתמיכת רע"מ 63 מנדטים "רוב קולות" להצבעות בכנסת.
2) תצורת גוש "השינוי": ימינה נגרעת מהגוש (7-)
§ תוצאה: לגוש השינוי יש 64-7 57 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש השינוי אין די מנדטים להקמת ממשלת רוב.
§ מאזן בכנסת: לגוש השינוי בתמיכת הרשימה המשותפת 57 מנדטים המהווים "מיעוט קולות" להצבעות בכנסת.
· תצורה ג':
1) תצורת גוש "ההמשך" רע"מ אינה תומכת מבחוץ (4-) ימינה מצטרפת לגוש (7+).
§ תוצאה: לגוש ההמשך יש 56+7-4 59 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש ההמשך אין די מנדטים להרכבת ממשלת רוב
§ מאזן בכנסת: לגוש ההמשך 59 מנדטים "מיעוט קולות" להצבעות בכנסת.
2) תצורת גוש "השינוי": רע"מ תומכת מבחוץ (4+) ימינה נגרעת מהגוש (7-)
§ תוצאה: לגוש השינוי יש 64-7+4 61 מנדטים.
§ הרכבת ממשלה: לגוש השינוי אין די מנדטים להקמת ממשלת רוב.
§ מאזן בכנסת: לגוש השינוי בתמיכת הרשימות הערביות 61 מנדטים המהווים "רוב קולות" להצבעות בכנסת.
1) בכל התצורות אין לאף גוש אפשרות להרכיב ממשלת רוב.
2) לכל גוש יש רוב בהצבעה בכנסת המאפשר לכל אחד מהגושים לבצע את הפעילות הפרלמנטארית הבאה:
§ לבחור יו"ר לכנסת ולשלוט בסדר יומה.
§ לחוקק חוק למניעת מועמדותו של נאשם בפלילים להרכיב ממשלה (גוש "השינוי") או לחילופין להכשיר נאשם בפלילים להרכיב ממשלה ולמצות את הדין עימו רק אחרי תום כהונתו (גוש "ההמשך").
הערה: זאת, בכפוף לתנאי שהצבעת מפלגות ערביות בכנסת ביחד עם כל גוש נחשבת בעיני שותפי הגוש "לגיטימית" למעט מקרים שבהם נערכות הצבעות אמון בממשלת מיעוט של הגוש.
3) בהצבעות "רגילות" בכנסת תהיה תמונת הרוב של הגושים כדלקמן (בכפוף להערה בסעיף הקודם):
· תצורה א': לגוש "השינוי" רוב של 64 מנדטים.
· תצורה ב': לגוש "ההמשך" רוב של 63 מנדטים.
· תצורה ג': לוש "השינוי" רוב של 61 מנדטים.
4) ימינה היא המפלגה היחידה שבידה האפשרות הממשית להוות "לשון מאזניים" בין הגושים בהסתמך על ההצהרות של מנהיג המפלגה על העדפותיו:
§ "מעדיף" שלא לשרת בקואליציה מונהגת ע"י נאשם בפלילים
§ אינו פוסל אפשרות "הכרחית" לשרת בכל ממשלת קואליציה שאינה נתמכת ע"י מפלגות ערביות מתוקף התחייבותו "למנוע בחירות חמישיות בכל מחיר"
הערה: באין אופציה ממשית להקמת ממשלה הבחירה היחידה של ימינה תהיה האפשרות לברור בין תצורה א' לתצורה ב' ובהתאמה לבחור בפעילות בכנסת המוסכמת על דעת הגוש אליו מצטרפת ימינה (כאמור לעיל במסקנות סע' 2).
1) הנחת היסוד היא שימינה היא מפלגתו של המנהיג נפתלי בנט ועל פיו ישק דבר.
על פי ההנחה, האופן שהוא מתבטא בפומבי מילולית או התנהגותית, מבטאים את דעת המפלגה כמקשה אחת ועל הנחה זו נסמיך את הערכת המצב ונגזור את השלכותיה.
2) ביטויו הציבוריים של נפתלי בנט שעל בסיסם יוגדרו הגורמים להחלטותיו נחלקים לסוגים הבאים:
§ הצהרותיו הפומביות כפי שנפוצו באמצעי התקשורת.
§ רקעו ודפוסי התנהגותו הפומביים כפי שתוארו באמצעי התקשורת.
§ הנראות של יחסי הגומלין בינו ובין מנהיגי מפלגות הכנסת כפי שדווחו באמצעי התקשורת.
3) על סמך הנתונים שסיפקה התקשורת בעניין הביטויים של נפתלי בנט אפשר להעריך שהגורמים הבאים יהיו המפתחות לקבלת החלטותיו:
§ שאיפתו לבסס את תדמיתו כמנהיג בעל כישורים לכהונת ראש ממשלה שתכליתה רכישתו בפועל של מעמד זה.
§ העדפתו לרכוש את מעמד ראש הממשלה כמנהיג של מפלגת שלטון "לגיטימית" ובאופן מעשי כמנהיג הליכוד.
§ מניסיונו, נפתלי בנט אמור לדעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שמובטח לו שתמיכה קואליציונית בבנימין נתניהו, גם אם תכלול תמיכה בחקיקה "צרפתית" ופיסקת התגברות, תביא "בגמר השימוש" שיעשה בו נתניהו לצרכיו, לדחייתו של בנט ודחיקתו לעמדת ה"דמון" ולפגיעה שאינה ברת שיקום בתדמיתו בעיני הבוחרים הציוניים בשני הגושים אם כ"כשלון" או "כבוגד" ובאופן מעשי לסיום הקריירה הפוליטית שלו.
§ מאידך ובהנחה שהוא מבין שבלאו הכי אין אפשרות להרכיב ממשלה בתקופת כהונת הכנסת ה-24, החלופה העומדת לבחירתו, לצרף את כוחו הפוליטי לגוש "השינוי" כמי שאינו המועמד להרכבת ממשלה תעניק לו שני יתרונות שעשויים להיות עבורו מקפצת הזדמנות בבחירות החמישיות:
I. תרומת כוחה הפוליטי של ימינה להצלחת החקיקה שתמנע מבנימין נתניהו להציג את מועמדותו לראשות הממשלה
II. ניצול הכאוס המחנאי שישתלט על הליכוד במהלך "מלחמות הירושה" ויאפשר לבנט לגרוף מנדטים בבחירות לכנסת ה-25 או לחילופין לנצל את החלל בליכוד להצטרפות למפלגה ("חזרה הביתה") ולהיאבק על ראשותה.
1) בנט ישהה את המהלך של הצטרפות לקואליציה עם הליכוד או הצטרפות למפלגה עד לפרישתו של בנימין נתניהו מהזירה הפוליטית.
2) בנט יצטרף לגוש "השינוי" כדי להביא לפרישתו של נתניהו באמצעות חקיקה.
3) בנט יצטרף לגוש "השינוי" (בסבב השני להרכבת ממשלה, אחרי שנתניהו יכשל בסבב
הראשון) מבלי להיות מועמד הגוש להרכבת הממשלה כדי שכישלון הניסיון להרכיב ממשלה בסבב השני (של יאיר לפיד) לא ירשם על שם בנט.
4) בנט לא יצטרף לגוש "ההמשך" גם אם נתניהו יפרוש מהליכוד ויפנה לתפקיד הנשיא
כדי לפנות את מקומו למנהיג מהליכוד שאינו שנוי במחלוקת משפטית אלא ימתין למלחמת
הירושה שתתחולל לפני הבחירות לכנסת ה-25 כדי לכלכל את צעדיו.
הערה: כל שנאמר בסעיפים ה' ו' דלעיל, כוחו יפה גם לגדעון סער ותקווה חדשה.
5. תרחיש הבחירות לכנסת ה-25 (הבחירות החמישיות)
א. הערכת המצב אשר ממנה נגזר החיזוי של תרחיש הבחירות החמישיות, מסתמכת על אירועי עבר פומביים אשר לגורמיהם יש קשר לוגי ונסיבתי לתקופה שבה עתידות להתקיים הבחירות.
ב. את השינוי העיקרי בתמונת המצב תחולל פרישתו של בנימין נתניהו מהמערכת הפוליטית וממאמציו לגייס כוח פוליטי "בכל מחיר" כמתרס הגנה כנגד האפשרות להרשיעו בפלילים.
ג. ההשפעה המרכזית של מהלך הפרישה של נתניהו תהיה התפרצות "אלימה" פוליטית של מלחמת ירושה בליכוד בין שני מחנות עיקריים במפלגה:
· הח"כים מחוג "המקופחים" שמזוהים דמוגרפית עם אוכלוסיית הפרולטריון הישראלי שהיא בסיס הכוח של הליכוד.
· הח"כים מחוג "הפרבילגים" שמזוהים דמוגרפית עם אליטות מעמדיות הנהנות מזכויות יתר מפלגתיות עקב תרומתם התדמיתית המשמשת ככוח משיכה לאוכלוסיות מעמד הביניים והגבוה אל "הבית" של הליכוד כנגד החלופה להצטרף או להצביע למפלגות יריבות שבגלל תכונות דומות לפריבילגים מכונות בשיקוץ "שמאלנים".
ד. יש להניח שכתוצאה ממלחמת הירושה תהיה ירידה משמעותית בכוחו הפוליטי של הליכוד בהשפעת שני גורמים אפשריים:
· פרישה סיעתית מהליכוד, של ח"כים מחוג "הפרבילגים".
· העברת התמיכה של תומכי ליכוד "פריכים" למפלגות ימין אלטרנטיביות.
ה. אפשר להניח שכוחו הפוליטי של הליכוד לא יעלה על 15 מנדטים ואף "יצלול" מעבר לכך כתלות בתדמיתו של מי שיעמוד בראש הליכוד ובסמכותו המנהיגותית.
ו. בנסיבות אלה יהפוך הליכוד לפרטנר ראוי ובלתי מסויג לכל קואליציה ציונית אבל לא בהכרח בעמדה של מפלגה מובילה של קואליציה כזו.
ז. תקופת המעבר בין הבחירות לכנסת ה-24 לבחירות לכנסת ה-25 תתאפיין במאבק אינטרסים מתמיד בין בני גנץ בראש כחול לבן לבין בנימין נתניהו בראש גוש הליכוד / חרדים בתוך ממשלת המעבר הפריטטית עד לפרישתו המאולצת של נתניהו מראשות ממשלת המעבר אם בגלל החוק שתחוקק הכנסת ה-24 לחסימת מועמדותו להרכיב ממשלה בכנסת ה-25 או בגלל הסכם הפריטטיות שבעקבותיו ימונה גנץ לראש ממשלת המעבר.
ח. הישגיו הבלתי נמנעים של גנץ כאופוזיציה בתוך הממשלה, בחסימת נתניהו ושותפיו הקואליציוניים בתוך הממשלה מהאפשרות להשיג מטרות לתועלתם הפוליטית תוך התעלמות מצורכי השעה הקריטיים, תקנה לגנץ תדמית והערכה שיש להניח שיעצימו את כוחו הפוליטי באופן שבבחירות לכנסת ה-25 יקנה לכחול לבן מעמד של מפלגה מובילה בקואליציה ציונית.
ט. אפשר להניח שגם ימינה וגם תקווה חדשה יצברו עוד מעט כוח פוליטי או הרבה כוח פוליטי במקרה של הליכה ברשימה מונוליתית משותפת שאינה שותפות "טכנית" (ליכוד "חדש") ובתצורה זו יקנו למפלגתם מעמד של מפלגה מובילה בקואליציה ציונית.
י. "חזרה" של סער או בנט אל "חיק" הליכוד בתקווה למלא את "נעליו" של נתניהו לא תשפיע על מעמד הליכוד ומגמת "התרסקותו" אחרי פרישת נתניהו.
יא. יש להניח ששאר המפלגות הציוניות ישמרו בבחירות לכנסת ה-25 על הכוח שצברו בבחירות לכנסת ה-24 כולל מעמדה של יש עתיד כמפלגה אפשרית להובלת קואליציה ציונית.
יב. תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 יאפשרו הרכבת ממשלה המבוססת על קואליציה ציונית רחבה ויציבה משוחררת ממחויבויות פוליטיות קואליציוניות למפלגות לא ציוניות הממוקדות באינטרסים מיגזריים הנמצאים בניגוד עניינים עם תכליתה הציונית של מדינת ישראל וטובתם של המדינה וכלל העם.
6. הכנסת והממשלה שתוקם אחרי הבחירות לכנסת ה-25
א. ארבעה אתגרים אסטרטגיים מיידיים יעמדו בפני קואליציה ציונית שתקום אחרי הבחירות לכנסת ה-25:
1) האתגר הראשון: להסכים לקבל את הכרעתם של אזרחי מדינת ישראל הרשומים בפנקס הבוחרים, לפסוק באמצעות משאלי עם בכל הסוגיות השנויות במחלוקות עקרוניות בין שותפות הקואליציה ולהתחייב להמשיך ולעבוד כתף אל כתף עם עמיתיהם במפלגות הציוניות למימוש פסיקת העם גם אם זו נוגדת את תפישתם על הדרך הנכונה לפתרון הסוגיות שעל הפרק.
2) האתגר השני: להקים מנגנון חוקתי שיפעל להיחלצות המדינה והעם בכל ממדי הקיום ואורחות החיים שנפגעו מנזקי המגפה והמשבר הפוליטי המתמשך מאז הבחירות לכנסת ה-21 , מנגנון שגם ימנע בעתיד אפשרות להתפתחות משברים שמקורם במצבי חירום לאומיים כתוצאה מכישלון השלטון הנבחר להפעיל כראוי תשתית חירום ייעודית שהוכנה מבעוד מועד.
3) האתגר השלישי: לכונן תקנון חוקתי שינחה את אורח החיים של המדינה והעם ויביא לידי ביטוי את ייחודיותם של מרכיבי העם בכפיפה אזרחית אחת המשרתת את תכליתה הציונית של המדינה המתנהלת בשלטון העם ובמשטר דמוקרטי.
4) האתגר הרביעי: להפעיל יוזמה ישראלית שתכליתה לשלוט בעימות עם הפלסטינים ותומכיהם בעולם הערבי והמוסלמי ולהביא לדעיכת הסכסוך וגניזתו באמצעות החלטה על גורל הריבונות ביהודה ושומרון, הסרת התנאים הפלסטינים להסדר מסדר היום (י-ם בירת פלסטין, זכות השיבה, חזרה לגבולות 67, פירוז ישראל מכוחה באמצעות ערבויות ביטחון בינ"ל) והתייצבות עקבית של מדינת ישראל כנגד המשברים שתחולל היוזמה.
ב. את ארבעת האתגרים מניעים ארבעה צרכים קריטיים לקיומה של המדינה על פי תכלית הקמתה (רפובליקה ציונית ודמוקרטית) המלווים את המדינה כמחסומים כרוניים להגשמת החזון הישראלי:
1) הצורך בקונצנזוס ציוני שעליו נותן האתגר הראשון מענה:
הצורך נובע מהמחלוקות האידיאולוגיות בין המפלגות הציוניות על דרכי ההגשמה הנכונות של החזון הציוני.
באין קונצנזוס, מאיים כוחם של מפלגות לא ציוניות להטות את תהליך קיום המדינה ממסלול של הגשמה ציונית למסלול שמגמתו הבאת חדלון על ישותה הציונית של מדינת ישראל השואפת להיות רפובליקה דמוקרטית.
קיים צורך ציוני בהפעלת מנגנון בוררות חוקתי בעל סמכות ריבונית שיופעל למניעת חסמים הנובעים מניגודי השקפה ציוניים המונעים או מעכבים באופן קריטי את תהליך הגשמת החזון הציוני.
2) הצורך במנגנון לניהול מצבי חירום ומשברים לאומיים שעליו נותן האתגר השני מענה:
§ הצורך נובע כלקח משני אירועים מתמשכים המתרחשים בו זמנית שאחד מהם הוא מצב חירום לאומי שגרמה מגפת הקורונה העולמית מהבחירות לכנסת ה-21 והוא מתמשך גם אחרי הבחירות לכנסת ה-25 ובמהלכו לא הורכבו ממשלות בישראל ומשהוקמה אחת לאחר הבחירות לכנסת ה-23, לצורך ניהול תקין של המשברים שיצרה מגפת הקורונה, ניגודי העניינים שבין מרכיבי הקואליציה הממשלתית ובינם לבין האינטרסים של המדינה והעם, גרמו לתפקוד לקוי של השלטון הנבחר, להעמקת המשברים ובסופו של דבר להתפרקות הממשלה ופיזור הכנסת.
§ חפיפת הזמן של שני האירועים זימנה את האפשרות לשלטון נבחר להתעלם באופן כמעט מוחלט אך לגיטימי ממנגנונים ממוסדים שנועדו לטפל "אוטומטית" במצבי חירום לאומיים
כך שאפשר יהיה למנוע התפתחות משברים שנגרמים ע"י מצבי החירום, לצמצם את נזקיהם ובמידה ונגרמו, להיחלץ מהמשברים ונזקיהם באופן מיטבי.
§ קיים צורך לתקף באופן חוקתי את מדיניות ההתנעה וההפעלה של מנגנוני החירום הלאומיים באופן שימנע מהמנהיגות של השלטון הישראלי הנבחר, להתוות בזמן אמת מדיניות העוקפת את ההנחיה החוקתית אלא אם כן שינויי המדיניות נעשים בתהליך מוסדר חוקתית וכל זאת על מנת למנוע מהשלטון הנבחר את האפשרות לחבל בתום לב או במזיד בתהליך נכון, בדוק, מהימן ומיומן לטיפול במצבי חירום ומשברים לאומיים שהוא החלופה המיטבית לטפל במצבים אלה העלולים לפגוע ולהזיק לאושיות קיומה של מדינת ישראל.
3) הצורך בחוקה אזרחית שעליו נותן האתגר השלישי מענה:
§ הצורך נובע ממציאות שבה שוררים בחברה הישראלית תפישות עולם ואורחות חיים בקרב חלקים נרחבים מאוכלוסייתה המדינה המתקיימים בניגוד עניינים עם תכלית הקמתה של מדינת ישראל.
§ תכליתה של המדינה היא להוות מסגרת מדינית שבה מוגשמת הלאומיות של העם היהודי כישות ריבונית בארץ המולדת ("ציון") של ריבונותו הממלכתית של העם העברי ושל יורשיו, העם הישראלי הקדום שנכחד והעם היהודי ששרד ושב מארצות גלותו לכור מחצבתו כעם ריבון.
§ לפיכך, קיים צורך בחוקה אזרחית שהיא תקנון שתכליתו לקיים את מדינת ישראל על
פי תכלית הקמתה הציונית כמדינה דמוקרטית בשלטון העם באמצעות תפקוד החוקה בממדים הבאים:
I. קובץ כללי יסוד המהווים תשתית לעיצוב אורח חיים ישראלי השולט בחייה האזרחיים של המדינה.
II. אמנה המגדירה מכלול הדדי של התחייבויות בין המדינה לתושביה.
III. כתב ברית הנכרתת בין המדינה לאזרחי המדינה.
IV. החותם לשבועת האזרחים לקיים ולנצור את החוקה.
4) הצורך בהפעלת יוזמה ישראלית חד צדדית להשתלטות על מגמת תהליך העימות עם הפלסטינים עליו נותן האתגר הרביעי מענה:
§ העימות עם הפלסטינים הוא קצה הקרחון של הסכסוך שבין העולמות הערביים והמוסלמים לבין הציונות ומדינת ישראל מאז היווסדן על הלגיטימיות של קיום ישות ריבונית יהודית ("הישות הציונית") על אדמות הקדש מוסלמיות השייכות לאומה הערבית בכלל ולתושבי ארץ ישראל הערביים בפרט.
§ ככל שהדברים נוגעים לעולם המוסלמי ולאומה הערבית קיומה של מדינת ישראל והיותם של יהודים אזרחיה היא לגיטימית כל עוד ישותם הלאומית אינה ריבון הארץ.
§ באין לישויות האנטי ציוניות את הכוח הפיזי לעקר באופן מיידי את מדינת ישראל מישותה הציונית הם נוקטים באסטרטגיה המחישה תהליכים אבולוציוניים טבעיים שיביאו לשחיקת
הציונות והבאתה לחדלון ואלה עיקרי האסטרטגיה:
I. ניצול מהותה הדמוקרטית של ישראל והעדרו של קונצנזוס ציוני על דרכי ההגשמה של החזון הציוני במתכונת ישראלית, כדי לעודד את הפיכת מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" שבה יחברו ברבות הימים כוחות אנטי ציוניים וכוחות האדישים לציונות ויאפשרו את השלטתם של הלאומיות הערבית ודת האסלם על ריבונות המדינה ויהפכו את אזרחיה היהודים למיעוט גולה בארצו.
II. אופיו של הלאום היהודי וחתירתו המתמדת לשלום ולפשרה עם סביבתו העוינת בתמורה לתחושת ביטחון קיומי מיידי וחיי רווחה מאפשר לנצל תכונות אלה כדי לצמצם את מדינת ישראל ושאיפות האמנציפציה של הלאומיות היהודית ל"ממדיהם הטבעיים" עד הפיכתם לתת מסה קריטית להגשמת הציונות.
III. כמנוף לאסטרטגיה משמש "הפתרון הצודק לבעיה הפלסטינית" שיישומו "מבטיח" למדינת ישראל את ה"שלום" המיוחל ושוחק באופן בלתי הפיך את המסה הקריטית של תקווה הנדרשת ללאום היהודי כדי להגשים את הציונות כתכלית הקמתה של מדינת ישראל.
IV. באופן מעשי מותנים כל ההסדרים המדיניים שבין ישראל לישויות ערביות הנועדים להבטיח "שלום ונורמליזציה" ביישומו של "הפתרון הפלסטיני" ואין זה משנה באיזה אופן הם מתקבלים בדעת הקהל בישראל כהגשמת משאלות. ייעודם ארוך הטווח הוא לשרת את האסטרטגיה האבולוציונית שתכליתה לנוון את הישות הציונות כישות ריבונית בארץ ישראל רבתי.
§ יכולתה ההגנתית והתעצמותה השוטפת של מדינת ישראל מאפשרת לה לנטרל בכוחה הצבאי איומים ביטחוניים באמצעות הרתעת בעלי כוונות תוקפניות ולמנוע ולסכל פעולות תוקפניות
§ מעבר לכך ישראל אינה מצליחה לנטרל את האיומים הגלומים באסטרטגיה האנטי ציונית ולהתגונן בפני הנזקים של התהליכים שהיא מניעה במימד החברה הישראלית ובמימד היחסים הבינלאומיים.
§ הנזקים במימד החברה הישראלית
I. מרכיבי העם בישראל מעניקים בעדיפות ראשונה את נאמנותם לזהויות הלאום, הדת, העדה, המעמד, המגדר הייחודיים לכל מרכיב בעם.
II. מרכיבי העם בישראל אינם מעניקים בעדיפות ראשונה את נאמנותם לזהותם כאזרחי ישראל.
III. אין אפשרות לקיים ריבונות מדינית בשלטון העם (רפובליקה) המבוססת על בחירה חופשית של האזרחים (דמוקרטיה) שהם ריבוני הארץ מבלי שזהותם האזרחית תהיה גורם-על קוהרנטי השולט בבחירותיהם כריבוני הארץ.
IV. אכן החברה בישראל מגלה תסמינים ברורים של שסעים בין מרכיביה ולוקה בהעדפתם של אינטרסים אנוכיים על פני האינטרסים הריבוניים של טובת העם והמדינה הבאים לידי ביטוי באופן מתנהלים האירועים של השנים 2020-2021.
§ הנזקים במימד היחסים הבינלאומיים
I. כל ההסכמים המסדירים את יחסיה האזרחיים של
מדינת ישראל עם ישויות מדיניות ערביות כפופים בהגשמתם המלאה כהסכמי שלום
ונורמליזציה מלאה ביחסים האזרחיים ב"פתרון הבעיה הפלסטינית" המושתת על 4 תנאים מוקדמים:
א) הכרה בזכות השיבה של פליטי 1948 למקומות מושבם
ב) חזרת ישראל לקווי שביתת הנשק של 1949 (הקו הירוק)
ג) הכרה בירושלים כבירת פלסטין
ד) פירוז אזורי הגבול מנוכחות צבאית ישראלית כנגד ערבויות בינ"ל לביטחונה.
II. "פתרון הבעיה הפלסטינית" הוא תנאי סף המשרת את האסטרטגיה של אבולוציה שלילית שתכליתה לנוון את ליבת הישות הציונות בתהליך המוביל לחדלונה באמצעות הגורמים הבאים:
א) "זכותהשיבה" תגרום למהילת האוכלוסייה הציונית בישראל בתוספת של
אוכלוסייה ערבית מוסלמית שמטבעה ובשאיפותיה היא אנטי ציונית ומפרה המאזן הדמוגרפי באופן קריטי לקיום התקווה להגשמת החזון הציוני.
ב) "חזרהלגבולות 67" תגרום ביטול מימד העומק הטריטוריאלי של החלקים צפופי האוכלוסייה ביותר (חדרה – גדרה) שהופכים להיות פגיעים להפעלת תוקפנות פתע וצבירת מסה של יכולת תוקפנית ממעבר לגבול.
ג) "ירושלים בירת פלסטין" תגרום לזילות הערך של ירושלים כבירת הנצח של מדינת ישראל, ייחוד שהמהווה עוגן פיזי האחוז בעברה ההיסטורי כסמל שאינו ניתן לחלוקה של מולדת הריבונות הממלכתית של העם העברי.
ד) "פירוז" ו"ערבות ביטחונית" הכלולים בהסדרים לנורמליזציה ושלום עם ישויות מדינתיות מקלים על ארגונים עוינים הנערכים לפח"ע או מוציאים את כוונתם לפועל, ללא חשש מיכולתה של ישראל לפעול למניעת וסיכול התוקפנות בטריטוריה "מפורזת" משני צידי הגבול או קל וחומר בתוך הטריטוריה השכנה.
ה) "ערבויות בינ"ל לביטחונה של ישראל" היא שם קוד לשאיפה של האסטרטגיה האנטי ציונית לנטרל את היכולת הגרעינית של ישראל שהמיתוס על קיומה הוא אבן הבניין העיקרית והיסוד המרתיע ביותר במאזן הכוח שבו יש לישראל יתרון מובהק מול ישויות מדינתיות החותרות להגשמת האסטרטגיה האנטי ציונית.
§ כדי לנטרל את האסטרטגיה האנטי ציונית ולהביא את שאיפת הישויות הדבקות בה לכלל ייאוש מהתקווה להגשימה ואת העימות עם ישויות אלה ובראשם "הסכסוך עם הפלסטינים" לגניזה, קיים צורך בהפעלת שלוש יוזמות ישראליות קריטיות:
I. קבלת החלטה על גורל הריבונות ביהודה ושומרון והתייצבות ישראל בגבולות קבע בהתאם.
II. קביעת תנאי סף מוקדמים שמבטלים כל אפשרות לדון ב"פתרון הבעיה הפלסטינית" או להציב את כולו או מקצתו כתנאי להגשמת הסדרים מדיניים עם מדינת ישראל.
III. הערכות מדינת ישראל לאתגר המשברים שאליהם היא עלולה להיקלע כתוצאה מיוזמותיה החד צדדיות להשתלטות על העימות עם הפלסטינים.
ג. עוד לפני מבחן ארבעת האתגרים הלאומיים ידרשו המפלגות הציוניות לעמוד בפני אתגר שמבחינתם של פוליטיקאים הוא הגדול מכולם, להקים קואליציה ציונית על פי שיקולים המנוגדים לאינסטינקטים הפוליטיים שלהם.
ד. אלה המטלות שעל המפלגות הציוניות מוטל להגשים בכדי להיחלץ בתקופת הכהונה של הכנסת ה-25 מהמשבר הפוליטי שהחל עם הבחירות לכנסת ה-21 ב 2020:
1) להקים קואליציה ציונית עפ"י רצונם המשוקלל של כלל בוחרי המפלגות הציוניות שמאל, מרכז וימין, כפי שהתבטא בתוצאות הבחירות (שיטת "סבב" ללא מו"מ קואליציוני)
2) להסכים להרכבת ממשלה "יעילה וחכמה" שגודלה מתאים לצורך הענייני במשרדי ממשלה ייחודיים כדי לשאת באחריות השלטונית של טיפול בכל מוטת הצרכים של העם והמדינה הדורשים מענה של סמכות ממשלתית.
3) להסכים להעביר לבוררות של משאלי עם את ההכרעות במחלוקות עקרוניות שקיימות בין שותפי הקואליציה ולהמשיך ולתפקד בתום לב ובנפש חפצה כחברי קואליציה עפ"י הכרעות העם.
4) לקבל החלטות דמוקרטיות בכנסת ובממשלה בנושאים השנויים במחלוקת פוליטית בשיטה שתאפשר הצבעה של המשתתפים עפ"י שיקול דעתם האישי כנבחרי ציבור בכנסת או כשרים בממשלה (הצבעות חשאיות).
ה. הקמת קואליציה כלל ציונית ויוזמה שלטונית לעמוד בארבעת האתגרים הם תנאי להטיית תהליך קיומה של מדינת ישראל לכיוון הגשמת תכלית הקמתה הציונית כרפובליקה דמוקרטית והיכולת לעמוד ביעדים אלה תלויה בשנים:
1) התעלות המערכת הפוליטית של המפלגות הציוניות מעל לעמדות הבצורות והמסורתיות של מלחמות אידיאולוגיות בלתי מתפשרות בממדי החברה, הכלכלה, הביטחון ומדיניות החוץ והתמקדות "בנפש חפצה" במכנה המשותף להם וליריביהם הפוליטיים, הציונות! שמשמעה מימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית המסורה לשלטון העם הישראלי המושל במדינתו במשטר דמוקרטי.
2) התעלות של ציבור אזרחי ישראל הציוניים ותומכי הציונות מעל לקלישאות המלל הפוליטי המתייג את יריביו בתוך הציבור הציוני כחורשי רע זדוניים החותרים לרכוש לעצמם נכסי חומר ורוח באמצעות כוח שלטוני המשעבד את נתיניו לצרכיו ומקעקע את נאמנותם למנהיגיהם ולביתם הפוליטי ושולל את זהותם המסורתית וכופה עליהם את זהותו.
3) כמו המערכת הפוליטית כך גם ציבור הבוחרים הציוני צריך להפנים שציונות היא המכנה המשותף והסיבה לקיומה של מדינת ישראל ואילו הביטויים המפלגים ונאמרים כגנאי "ימין" "שמאל" "מקופחים" "פריבילגים" "אשכנזים" "מזרחיים" "דתיים" "חילוניים" "טייקונים" "פרולטריון" "אספסוף" "קפיטליסטים" "סוציאליסטים" ועוד, הם מטבעות לשון פוליטיות שנועדו להקנות לפוליטיקאים כוח שלטוני שמשרת קודם כל את האינטרס שלהם לאחוז בשלטון ולא בהכרח את הכוונה לשרת את טובת העם והמדינה ואת ייעודי המדינה שהם לספק לעם בישראל בטחון ורווחה בתנאים של שלום.
4) הבחירות לכנסת ה-25 הם מבחן הבגרות הקיומי לציונות ולציונים והזדמנות מהאחרונות שיש, להדביר את האסטרטגיה האנטי ציונית של המתנכלים והאדישים לקיומה מבית או מחוץ.
האם הציונות תשרוד ועמה חלום הריבונות המתחדשת של האומה היהודית בארצה?
ימים יגידו! (והם לא רבים…)
כל עוד מצנח הציונות לא נפרש במלוא מיתריו ונאחז ברוח העם, חזון המדינה הציונית המתנהלת כרפובליקה דמוקרטית נמצא בצניחה חופשית לקראת התרסקות .
חזון ישראלי 