ערכי המדינה – 18 ערך הבאת השלום

18 הבאת השלום

18.1    שלום הוא מצב של יחסי גומלין המתקיים בין ישויות תודעתיות בחברה האנושית, כאשר אף אחת מהישויות המעורבות אינה בעלת שאיפות כלשהן אשר הגשמתן מותנית בחדלון של יסוד מיסודות הקיום של זולתה והכוונה להגשים שאיפה כזו, אינה באה לידי ביטוי סמוי או גלוי בתשתית שמניחה או במעשים שעושה מי מהישויות כדי להתנכל לזולתה, התנכלות שמערערת או מאיימת על קיום זולתה ותפישת עולמה. 

18.2    החזון הציוני, שהוא יסוד קיומה של מדינת ישראל, יוצר מעצם היותו, מערכת יחסי גומלין עם ישויות בעלות עניין בחדלונו של החזון הציוני (להלן: ישויות מתנכלות) המהווה בעיניהן איום על הגשמת שאיפות בעלות ערך קיומי לגביהן, אותן סותרת הציונות ולפיכך אין שלום בכל מערכת יחסי גומלין כזו שבה מעורבת מדינת ישראל עם ישויות מדיניות או דתיות או חברתיות בין שהן שוכנות לגבולה ובין שהן רחוקות מגבולה ובין שמדינת ישראל מקיימת מרצונה את מערכת יחסי הגומלין ובין שהם מתקיימים באל כורחה. 

18.3    בערך בטחון המדינה נאמר: "לעתים ישויות כאלה מקיימות עם ישראל יחסים תועלתיים אך אין בכך להביא את שאיפתן לסיפוקה ואין לרצותן אלא בחדלונה של הציונות והסתלקות הלאום היהודי מהחזון הציוני" וכל עוד שאיפה זו לחידלון הציונות מתקיימת יחשבו ישויות אלה לאויבות ישראל והיא תיערך לקדם ללא היסוס כל אפשרות של פרוץ משברים תוקפניים ושימוש באמצעי לחימה בכל קנה מידה כאמור בערך השמירה על הביטחון, גם אם הישויות המתנכלות מקיימות  יחסים תועלתיים עם ישראל וגם אם אין לכוונות ההתנכלות שלהן כל ביטוי במעשי תוקפנות העושים שימוש באמצעי לחימה. 

18.4    מדינת ישראל לא תקריב כל קורבן שלום מתוך תקוות שווא שמא הקרבתו של קורבן שהוא פחות ערך מחדלונה של הציונות, עשוי לרצות בנסיבות כלשהן ישויות מתנכלות כל עוד לא אבדה תקוותן להגשים את שאיפתן לחדלון הציונות במלואה. 

18.5    מדינת ישראל לא תראה את בואו ואת ראשיתו של שלום ואת אחרית המלחמה באיזה שהוא הסכם הנכרת בינה לבין מי מהישויות שנחשבה לאויבת ישראל עד לכריתת אותו ההסכם. 

18.6    מדינת ישראל לא תיתן חותם של שלום לכל מערכת יחסים שהיא עם מי מישויות אלה אלא כאשר יתקיימו תנאים המוכיחים בעליל על הסתלקותה של הישות משאיפתה להביא לחידלון הציונות ועל עקירתה של השאיפה משורשיה ועל גניזת כל כוונה לממשה בכל עתיד שהוא. 

18.7   כאמור בצו החוקה – חותם השלום  היינו מכלול של מסקנות הנובעות מאבחון כוונות של ישות אויבת ואל מכלול זה מתייחסת מדינת ישראל כבסיס למתן אמון בכוונות שלום מוצהרות של אותה ישות אויבת. 

18.8    חותם השלום יינתן לאחר שכוונותיה של הישות אובחנו על ידי גורמי הערכה מוסמכים מטעם רשויות המדינה, על פי דפוסי התנהגות ארוכי טווח של ישות אויבת הנבחנת לכוונותיה, המעידים על עיקור כלל שאיפותיה, מתכנים המאיימים על ישראל. 

18.9    תכנים המאיימים על ישראל במכלול השאיפות של ישות אויבת, יבחנו על פי מדדים של חותם השלום כאמור להלן בסעיף 18.10 תחת הכותרת "חותם השלום" ורק אחרי שכול המדדים כאחד מסירים ספק מכוונות האויב, רשאית המדינה לתת אמון ולהכריז על מצב של שלום בינה לבין אותה ישות ולהפסיק להגדירה כישות אויבת.

חותם השלום

18.10 אלה אמות המידה המעצבות את "חותם השלום" ובהן יבחנו דעת הקהל, דעת מנהיגי הדעה ודעת השלטון ומעשיהם של כל אלה בישויות האויבות כדי להסיק האם ניתן להחתים את יחסיה של ישראל עם אותה ישות נבחנת בחותם של שלום:

18.10.1 מצב היחסים המדיניים עם ישראל והאופן שבו הם מיישומים הלכה למעשה.

18.10.2 אופן הגדרת הציונות ואופן ההתייחסות לקיומה של ישות ציונית

18.10.3  מעשים הנעשים לשימור או טיפוח ערכים השוללים את קיום הציונות או המחייבים מעשים שמאיימים על קיומה של הציונות, באמצעות מערכות המחנכות את האוכלוסייה או מעצבות את דעת הקהל. 

18.10.4  דבקות בערכי מלחמה המאיימים על קיום הציונות ובכללם:

18.10.4.1 דבקות בערכי המלחמה על זכות השיבה של פליטים שאינם בני הלאום היהודי, שהפכו לפליטי המלחמות בין הלאום היהודי ללאומים אחרים אל ביתם אל נחלתם ואל קניינם בתחומי מדינת ישראל שמהם נושלו במלחמות שיוזמו בשמם ומטעמם כנגד התיישבות יהודית בארץ ישראל. 

18.10.4.2 דבקות בערכי מלחמה על זכות לחזקת רוב טבעית לאזרחי מדינת ישראל שאינם בני הלאום היהודי בריבונות על מדינת ישראל. 

18.10.4.3 דבקות אמונית בערכי מלחמת קודש לשחרור פלסטין, ירושלים ומקומות קדושים לאומה הערבית והדת המוסלמית והשבתם לנאמנות אסלאמית ומניעת חילולם על ידי מי שכופרים בדת האסלאם או מתנגדים לאורח חיים ערבי או מוסלמי או דבקות בערכים דומים בשם כל אמונה אחרת.

18.10.4.4 דבקות בערכי מלחמה מדינית או ערכי מלחמה חברתית וכלכלית או דבקות בכל ערך אחר שיעדו מלחמה שתוצאתה מהווה איום או סכנה מוחשית לקיום מדינת ישראל על פי מהותה וערכיה 

18.10.4.5  דבקות בעילות מלחמה המשמשות לדידן של ישויות אויבות, ראייה להפרת ערכים שבגינם ראוי לצאת למלחמות המסכנות את ביטחון מדינת ישראל ומאיימות על יסודות קיומה ובכללן: 

18.10.4.5.1 כפירתה של ישראל בזכות השבתם של ערבים, פליטי המלחמות נגד הציונות על חזקת הריבונות בארץ ישראל אל מקומות מושבם ואל רכושם, בתחומי הריבונות של מדינת ישראל. 

18.10.4.5.2 החלת ריבונות של בני הלאום היהודי על אדמות מדינת ישראל הנתפסות כנכסי קודש של בני דת האסלאם 

18.10.4.5.3  כוונות הישות הציונית להתפשט, לכבוש, לשעבד, לאבד או לרשת ארצות ועמים, בשליחות עצמה או בשליחות ישויות מדיניות שתלטניות זולתה, בכוח צבאי. 

18.10.4.5.4 כוונת מדינת ישראל לנצל מצוקות חברתיות ולנכס לתועלתה את כלכלתם ולשדם הכלכלי של ארצות ועמים בשירות עצמה או בקנוניה עם ישויות מדיניות  זולתה או בקנוניה עם היהדות והציונות העולמיות, באמצעות כוח כלכלי והשפעה מדינית. 

18.10.4.5.5 כל עילת מלחמה חסרת בסיס מציאותי או חוקתי, על פי חוקת ישראל, שתוצאתה מהווה איום או סכנה מוחשית לקיום מדינת ישראל על פי מהותה וערכיה. 

18.10.4.6    לכידות בין ישויות מתנכלות המגשרת על מחלוקות ביניהן באמצעות שאיפה משותפת לחדלון הציונות או באמצעות נאמנות פעילה לערכים משותפים המאיימים על קיום הציונות. 

18.10.4.7    מעורבות פעילה או סבילה בלחימה נגד ישראל או בהתכוננות אליה.

18.10.4.8   תמיכה בלוחמה נגד ישראל או בהתכוננות אליה.

18.10.4.9    עיצוב בניין הכוח הצבאי, היערכותו ומוכנותו על בסיס תפישת כוחה הצבאי של מדינת ישראל כאיום קיומי או בטחוני.

18.11  מדינת ישראל תהיה פתוחה בפני כל יוזמה ישירה שתכליתה המוצהרת היא שלום מצד ישויות מדיניות אויבות המבקשות לקיים עמה מערכת יחסים תועלתית כלשהי אך מדינת ישראל תתנה כל הסכם הנעשה עמה בכך שישראל לא תעניק כל תמורה שיש בה להערכתה, על פי תנאי אמות המידה והמדדים של חותם השלום, משום סיכון לקיום מהותה של מדינת ישראל ובטחונה או פגיעה בחוקתה וזאת מבלי להתחשב בכל ערובה שיציב אי מי להפגת דאגתה של ישראל מפני סיכונים אלה.

18.12  מדינת ישראל לא תתחייב להימנע מכל פעולה המתחייבת מערך השמירה על הביטחון כלפי כל ישות מדינית שעמה היא כורתת הסכם לקיום יחסים כל עוד לא הוכשרו יחסים אלה על ידי חותם השלום, כיחסי שלום. 

18.13  יוזמת ישראל להבאת שלום תעשה מכוחו של האופן הנחוש וחסר הפשרות שבו היא מקיימת את ערך השמירה על הביטחון ובו היא מתמידה ככל שנחוץ עד שתיגנז שאיפתן של הישויות המתנכלות ותיחתם בחותם של שלום מכוח הייאוש הנובע מאוזלת ידן המתמדת להגשים את שאיפתן אל נוכח כוחה של מדינת ישראל להפר כל כוונת התנכלות ומעשה התנכלות ולהפר כל תקווה להביא לחדלון קיומה של מדינת ישראל על פי החזון הציוני. 

18.14  מדינת ישראל במהותה היא מדינה שוחרת שלום וחוקתה מבטאת חתירה לשלום הן בתוך גבולותיה כאמור בערך השלום הפנימי והן מחוץ לגבולותיה עם כל ישויות החברה האנושית שאתן מעורבת מדינת ישראל ביחסי גומלין כאמור בערך הזה, ערך הבאת השלום.  

18.15     כדי לממש את כוונות השלום תנהג  מדינת ישראל בכל מצב של יחסים עם ישויות אחרות על פי כללים המשקפים את כוונותיה, כוונות שאינן מתיישבות עם אפשרות היותה של מדינת ישראל איום קיומי וביטחוני כלשהו לישויות בחברה האנושית השוחרות שלום כמותה ואלה הכללים:

18.15.1 מדינת ישראל אינה משתמשת בכוחה הצבאי כלפי ישויות אחרות לכל מטרה אחרת לבד מהגנה על יסודות קיומה ועל ביטחונם ושלומם של נתיניה מפני כל כוונת התנכלות אלימה ומעשה התנכלות אלים של ישויות מתנכלות.

18.15.2 מדינת ישראל אינה יוזמת כל יוזמה ואינה שותפה לכל מזימה או מעשה שתכליתם להכחיד לתועלתה ישויות אחרות 

18.15.3 מדינת ישראל אינה יוזמת כל יוזמה ואינה שותפה לכל מזימה או מעשה שתכליתם לשלוט לתועלתה בריבונות של ישויות אחרות 

18.15.4  מדינת ישראל אינה יוזמת כל יוזמה ואינה שותפה לכל מזימה או מעשה שתכליתם לשעבד לתועלתה אוכלוסיות ונכסים כלכליים של ישויות אחרות תוך ניצול מצוקות חברתיות או כלכליות שלהן. 

נא לשלוח הערות