מילון מונחים

·       ארץ ישראל המכונה גם "ציון" –  כלל הנחלות שעליהן הוחלה ריבונותם של ממלכות העם העברי לדורותיו בטרם גלה מארצו.

·       דמוקרטיה – סדר חברתי המבוסס על חופש בחירה המוקנה לפרט על פי חוק, שאת מהותו וגבולותיו קובעת בחירתו של רוב מקרב הציבור, ציבור שנתון מרצון למרותו הריבונית של הסדר החברתי ובלבד שחופש הבחירה המוקנה לפרט אינו מוביל לחציית גבולות חקוקים של תחומי הסדר החברתי אל תחום האנרכיה שהינה אי סדר חברתי ונתפשת כהפרה בלתי חוקית של הסדר החברתי החקוק.

·       חזון ישראלי -הגשמת הציונות ברפובליקה דמוקרטית החלה בשוויון אזרחי על כללו של עם ישראל

·       יהדות – מכלול מאפייני זהות ובהם דת, לאום, השתייכות אתנית, התנהגות מסורתית, השתייכות חברתית ומוצא תורשתי שעל פיהם, ביחד או בנפרד, מזוהים ומזדהים יחידים וציבור כבני האומה שמוצאה הוא משבט יהודה ומולידו העם העברי בכללו.  

·       ישראל – מדינה המקיימת ריבונות שלטונית בחלקים מארץ ישראל בגבולות שמעוצבים על פי משתנים נסיבתיים שהם תוצאים ותוצאות של מלחמתה למען הגשמת הציונות, מלחמה המתנהלת כנגד גורמים הכופרים בזכות הקיום של הציונות.

·       כלכלה – משטר ההתנהלות של תהליך שתכליתו להביא תועלת מוגדרת לישות, ממיצוי מיטבי של משאבי תשומה מוגדרים לשם הפקה מרבית של תוצר מטרה בעל ערך מוסף.

·       מלחמה – מצב במערכת יחסים בין ישויות שבו היחסים המתקיימים מכילים כוונות ומעשים כנגד הקיום ויסודות הקיום של אי מי מהישויות הכלולות במערכת היחסים והם נובעים מאי הכרה בזכות הקיום והעדר השלמה עם הקיום של אי מי מהישויות הכלולות במערכת היחסים מרצונן או בעל כורחן. 

·       עם ישראל – עם הארץ במדינת ישראל המורכב בעיקרו משני לאומים, הלאום היהודי והלאום הערבי שהם בעלי זהות אזרחית משותפת, הזהות הישראלית.

·       עם פלסטיני – תושבי ארץ ישראל בני הלאום הערבי ולאומים אחרים, שאינם נתיני הריבונות של מדינת ישראל והם מתגוררים מחוץ לגבולות ריבונותה ומקיימים ריבונות משל עצמם במקומות מושבם.

·       עצמאות – יכולתה של ישות לספק צרכים החיוניים לקיומה במתכונת הרצויה לה מבלי להיות תלויה בדבר לבד מכוחה ומשאביה העצמיים.

·       ציונות – מימוש הלאומיות היהודית כישות ריבונית במולדתה היא ארץ ישראל המכונה "ציון".

·       ריבונות – כוחה העצמאי של ישות להחיל את שלטונה במרחב הנתון למרותה.

·       שלום – מצב במערכת יחסים בין ישויות שבו היחסים המתקיימים הם נטולי כוונות ומעשים כנגד הקיום ויסודות הקיום של כל הישויות הכלולות במערכת היחסים שמבוססת על הכרה בזכות הקיום והשלמה עם הקיום של כל הישויות הכלולות מרצונן במערכת היחסים.