תפישות מציאות
· עקירה – היאחזותם של ציבור ופרטים בקרקע מחייתם משמעותה כמוה כמשמעות השורשים אשר העקירה מהם מוסיפה ממד של אבדן אסוני ישיר ומעשי המציב בני אדם שמטבעם הם ישויות חברתיות וטריטוריאליות, במעמד של עקורים משורשיהם ופליטים מעולמם שחרב שכדי לשקמו מיסודו בסביבה "זרה" הם תלויים בחסדי "זרים" וברצונם הטוב ולרוב, אין זה משנה לעקורים ולפליטים נפשית, אם מידת השיפוי והפיצוי על העקירה מאזנת חומרית את מידת הנזק ומספקת הון יסוד סביר לתהליך ארוך הטווח של שיקום והסתגלות למציאות החדשה.
· נסיגה – בתפישה הפלסטינית המעוגנת בפרשנות להחלטות האו"ם וכן בעמדה הקולקטיבית של אחוות האומות הערבית והאסלאמית ובתקדימים של הסכמים מדיניים שחתמה מדינת ישראל עם מדינות עימות בעבר, אין להתפשר עם ישראל אלא על גבולות הסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס ב 1949 כגבול הבינ"ל של ישראל ועל כן כל פינוי של שטח מעבר לגבול זה שישראל מפנה נחשב ל"נסיגה" ישראלית שמהווה "ניצחון" לפלסטינים ובלי כל קשר לנסיבות שבהן הוא מתרחש, למשל כמחוות שלום ישראלית, וה"ניצחון" שכרוך ב"נסיגה ישראלית" מטפח מעצם התרחשות ה"נסיגה" את התקווה שתהליך הכחדת הישות הציונית פועל במגמה הנכונה בדרך להשגת יעד הביניים המוצהר הראשון (גבולות 1967, זכות השיבה, ירושלים בירת פלסטין, פירוז ישראל, הסכם שלום כובל) יעד שממנו ואילך ובתמיכת האסטרטגיה האנטי ציונית, תוגשם השאיפה להכחדת הציונות כאמור בשיחה 5 האסטרטגיות של הצדדים בעימות ותיסלל הדרך להחיל למעשה וברוח "דמוקרטית" ריבונות ערבית ו/או אסלאמית על כל שטחי א"י.
· כיבוש – החלת שלטון ציוני בכל חלק מחלקיה של א"י רבתי נתפש ע"י ערביי א"י כ"כיבוש" שאין לו אחיזה בזכות שיש בה תוקף כלשהו ומיגור "הכיבוש" הוא היסוד המוסרי בתפישת העולם הלאומית של ערביי א"י שעליו נשען העימות נגד הישות הציונית שתכליתו להגשים את ריבונותו של הלאום הערבי בא"י ע"י הכחדה מוחלטת ללא פשרות של הישות הציונית ולפיכך, ערכו של הכיבוש ישמר כערך קבוע החל על כל חלופה של תבנית גבולות שמכילה "שלטון ציוני".
חזון ישראלי 