דוקטרינת הריבונות וההכרעה: קווי יסוד לאסטרטגיה מונעת ועצמאות מדינית
א. יסודות קונספטואליים ומציאות היסטורית כגזירת גורל
אסטרטגיה מדינית אינה מהלך טקטי משתנה, אלא כלי היישום הייעודי של דוקטרינת יסוד חוקתית, הנכפת על מדינת ישראל כגזירת גורל היסטורית. דוקטרינה זו מעוצבת על ידי ארבע פרדיגמות יסוד קשיחות במרחב הגלובלי והאזורי:
1. פרדיגמת הלגיטימיות התיאולוגית: השלילה המובנית של לגיטימיות היהדות וזכות קיומה הריבונית מצד שתי הדתות המונותאיסטיות הגדולות בעולם.
2. פרדיגמת הגלות הלאומית: התפיסה ההיסטורית של אומות העולם המגדירה את בני האומה היהודית כגולים נצחיים מחוסרי
ריבונות.
3. פרדיגמת השלילה המרחבית (ציר אויבי הגבול): סירובן המוחלט של מדינות ועמי המרחב (על בסיס אחווה דתית מוסלמית ולאומית ערבית) להשלים עם קיומה של ישות ציונית בארץ ישראל רבתי, השואף להחיל ריבונות אסלאמית על המקומות הקדושים.
4. פרדיגמת האנטי-קולוניאליזם: תפיסת האויב המגדירה את ישראל כשלוחה אימפריאליסטית של המערב שמטרתה השתלטות מחודשת על המזרח התיכון.
גזרת המצב האסטרטגית: אויבי ישראל חותרים באופן מוחלט ובלתי מותנה להכחדת הישות הציונית.
הם מנצלים הסכמי שלום טקטיים ומותנים (כגון פתרון "הבעיה הפלסטינית") כפסקי זמן מבצעיים.
שאיפתם היא כי לאורך זמן, המסה הדמוגרפית והגיאופוליטית שלהם, בשילוב חוסנה הלאומי הרופף של ישראל, יובילו לקריסתה מבית ומחוץ – והפיכת שארית הפליטה של העם היהודי לגולים בארצם תחת ריבונות אסלאמית ("פלסטין").
- דבק השנאה הגנרי: נרטיב השנאה לישראל משמש כ"מגשר על" וכדבק אידיאולוגי המאחד את כל הניגודים הפנימיים הקטלניים שבין אויבינו.
- שלילת פשרות: הקנאות האידיאולוגית, הלאומנית והדתית פוסלת מראש כל פשרה מדינית.
היא משמרת במכוון תהליך לולאה איסופי של סבבי מלחמת טרור יזומה ע"י האויב ופסקי זמן של
הפסקת אש לצורך התעצמות.
ב. שבירת לולאת הכפייה וההתשה המערכתית
תהליך הלולאה המתיש נכפה על ישראל באפקטיביות מתגברת על ידי ארה"ב ורוב הקהילייה הבינלאומית מאז מלחמת ששת הימים.
כפייה זו יצרה תלות הרסנית, השוללת מישראל את היכולת להפעיל אסטרטגיה מונעת.
1. כשל האסטרטגיה המסכלת (מצב קיים)
התכתיב הזר אילץ את ישראל להסתמך על אסטרטגיה מסכלת (Reactive/Containment Strategy), שמאפייניה הרסניים לחוסן הלאומי:
- הכלה מרבית של תוקפנות וניסיון לייצר הרתעה באמצעות הצהרות לוחמניות ריקות.
- הפעלת כוח מידתית ותגובתית בלבד, שאינה פוגעת ברצון הלחימה הא-סימטרי של ארגוני הטרור.
- כניסה להפסקות לחימה זמניות המעניקות לאויב חופש בחירה מוחלט בעיתוי ויזום הסבב הבא, תוך הזנת טרור יחידים רציף ומתיש.
2. המעבר לאסטרטגיה מונעת (מצב נדרש)
ממשלת ישראל נדרשת לפעול לשבירת הלולאה והמרתה בתהליך בעל מגמה קבועה וחד-כיוונית:
- עיקור יכולות מונע (Counter-Capability): יזום פעולות מנע רציפות לעיקור מוחלט של יכולות הלחימה, הייצור וההתעצמות של האויב הפעיל לפני שהן מתפרצות.
- מנגנון אל-כשל (Fail-Safe Mechanism): תחזוקה של המצב הסיכולי-מונע לאורך כל הזמן הנדרש, תוך הפגנת אדישות מוחלטת
למנופי לחץ ופיתויים בינלאומיים המנוגדים לאינטרס הקיומי הישראלי. - שבירת רוח האויב (Exponential Despair) יצירת משוואה בה יירוט התקווה של האויב להכחדת ישראל עולה באופן מעריכי, עד להשלמתו המלאה עם קיום הישות הציונית לפי תנאיה.
ג. צירי פעולה אופרטיביים לעצמאות מדינית וביטחונית
באין אופציה להשגת שלום אמת באמצעות משא ומתן מול ישויות השוללות את עצם קיומנו, הממשלה תגזור אסטרטגיה מדינית מתוך דוקטרינה של עצמאות קיומית ואי-תלות:
1. התנתקות מיחסי הכפייה הדו-צדדיים (מול ארה"ב)
- ניהול אסימטריית אינטרסים: הכרה מפוכחת בניגוד האינטרסים המובנה שבין האינטרס הקיומי-הישרדותי של ישראל לבין האינטרסים הגיאופוליטיים והפנימיים הדינמיים של ממשלי ארה"ב.
- שינוי מאזן הכוח: המבנה הנוכחי של היחסים מזין את תקוות האויב ומפר את מאזן הכוח לרעת ישראל.
ישראל תעבור לשותפות ריבונית המבוססת על עצמאות לוגיסטית ותעשייתית, ותסרב להכפיף את ביטחונה לערבויות זרות
בעלות אינטרס זר.
2. גיבוש בריתות על בסיס תלות-גומלין חיובית ונכסים ייחודיים
- חבירה מעצמתית חלופית (ראו: קישור למודל הודו): כינון בריתות אסטרטגיות חדשות בממדים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים, המבוססות על החלפת נכסים קריטיים וייחודיים שלצדדים יש אינטרס הדדי מובהק לשמר (כפי שמתפתח באופן חלקי מול הודו).
3. שיקום המבנה המשטרי והסמכות הריבונית (תוכנית פנים)
- עצירת הארוזיה השלטונית: תיקון ההתפוררות שחלה בעשור האחרון (2016-2026) במרקם הממשל המסורתי, אשר סטה לעבר מגזריות אנוכית, שלטון חסר כישורים ורפיסות מול לחצים זרים.
- שילוש חומרי היסוד הממלכתי: יצירת תשתית שלטונית יציבה הממזגת באופן בלתי ניתן להפרדה בין: ריבונות ציונית, שלטון
רפובליקה, ומשטר דמוקרטי.
ד. ששת עוגני מעבר לדוקטרינת הריבונות וההכרעה
התוכנית תצא לפועל באמצעות תפנית אבולוציונית ברורה של המערכת המפלגתית מתוך מודעות
פוליטית או כפיית תפנית על ידי הציבור הציוני. ההוצאה לפועל נשענת על שישה עוגנים
מבניים:
1. ממשלה רזה ומקצועית (מורכבת שיטת ה Draft:עפ"י תוצאות הקלפי, ללא מו"מ קואליציוני): הקמת קואליציה ציונית המבוססת על שרים נורווגיים המשובצים אוטומטית לפי כישורים ורצון הבוחר, הפועלים תחת משמעת קואליציונית קשוחה וחופש הצבעה חשאי בקבינט.
2. טיפול בבעיות שעה קריטיות: פירוק מנגנוני השחיתות והעיוות השלטוני, ושיקום מיידי של ערכי הממלכתיות ואמון הציבור במנגנוני המדינה.
3. קביעת גבולות קבע וקטיעת חזון האויב: פתרון אקוטי של שאלת הריבונות ביהודה ושומרון באמצעות משאלי עם.
חיתום תנאי גבולות קבועים הדוחים באופן מוחלט כל משא ומתן על פתרון "בעיית פלסטין" במתכונתו הישנה (גבולות 67', זכות השיבה, ירושלים בירת פלסטין)
4. כינון חוקה אזרחית ציונית: חקיקת חוקה בעלת היררכיה ברורה (יסודות ¬ערכים ¬צווי יישום), המעגנת את מימוש הלאומיות היהודית הריבונית בציון בשלטון העם ובמשטר דמוקרטי (חירות, חופש, שוויון, אחווה אזרחית, סדר חוקתי).
5. הפעלה מעשית של אסטרטגיה מונעת: תרגום הדוקטרינה הפרואקטיבית לשפה מבצעית בשטח – השמדת תשתיות ויכולות אויב טרם הפעלתן באופן שיטתי ובאל-כשל תהליכי.
6. הגדרת יעד השלום האמיתי: הגדרה קשיחה של 'שלום' אך ורק כסביבה ומערכת יחסים שנקייה לחלוטין – בעין ובעליל – מכוונות ומעשים המאיימים על עצם קיומה ויסודותיה של מדינת ישראל.
נספח: מושגים וביאור הקשרם לאסטרטגיה מדינית
לשם הטמעה אקדמית וביטחונית של המסמך, להלן מונחי המפתח השזורים בו והקשרם הייחודי
לרוח מתווה האסטרטגיה:
- אוטרקיה ביטחונית ואי-תלות Defense Autarky): מושג המחליף את השימוש המיושן ב"סיוע חוץ" או "ערבויות זרות".
הוא מגדיר את הייצור המקומי העצמאי של חימוש וטכנולוגיות קריטיות כחובה קיומית ולא כשיקול תקציבי, מתוך הבנה שאינטרסים מעצמתיים נוטים להשתנות לרעתנו.
- עיקור יכולות פרואקטיבי ( Proactive Capability Neutralization): מונח הנגזר המחליף את המושג "סיכול טקטי".
הוא מדגיש שאין להמתין להצהרות או פעולות פוגעניות, אלא לפעול באופן רציף וחד-צדדי לשלילת נכסי הלחימה של האויב.
- מנגנון אל-כשל אסטרטגי ( Strategic Fail-Safe( :מושג מעולם הנדסת המערכות המוטמע כאן בתחום המדיני.
משמעותו היא בניית קווי מדיניות וחוסן פנימי חסינים מפני תנודות פוליטיות זרות או לחצים בינלאומיים, כך שהמערכת המדינית לא תסטה מיעדיה הקיומיים גם תחת תנאי קיצון.
- ממלכתיות רפובליקאית (Republican Statism):מונח המאזן את הלאומיות הציונית עם משטר דמוקרטי יציב.
בהקשר למסמך, הוא משמש כדבק פנימי לציבור הציוני ומחזיר את מנגנוני המדינה לפעול לטובת הכלל ותכלית הקמת המדינה, במקום לטובת אינטרסים מגזריים מפלגתיים.